בין הַמְּצָרִים – דבר תורה
אנו נמצאים כידוע בַתקופה הנקראת "בין הַמְּצָרִים", שבין ה-י"ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לבין חורבן בית המקדש בתשעה באב
מקור הביטוי "בין הַמְּצָרִים" מופיע במגילת איכה. שם כתוב בעקבות החורבן:
"גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים"
זיכרון החורבן ליווה את עם ישראל לאורך אלפיים שנות הגלות. כתב ברל כצנלסון בעיתון "דבר" ביולי שנת 1934:
"אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו בְיום הזיכרון, בכל חריפוּת ההרגשה של מי שמֵתוֹ מוטל לפניו, של מי שאִבֵּד אך זה עתה את חירותו ואת מולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, ולא הרצל…."
אך השנה קיבל הביטוי "בין הַמְּצָרִים" משמעות נוספת:
- ימים של חוסר ודאות גדולה עוברים על ארצנו הקטנה ועל העולם בכלל
- אנו נעים בין גל ראשון לגל שני, הַגבָלות נכנסות ויוצאות, ואנו נעים בין הימים, כמו בין הַמְּצָרִים
איך אפשר להתמודד עם מצב כל-כך קשה, מאיים ומאתגר כזה?
- יש סיפור נפלא במסכת יבמות, על רבי עקיבא שסירתו נטרפה באמצע הים, ולמרות זאת הוא ניצַל ומגיע אל החוף. כאשר תלמידיו שאלו אותו כיצד ניצל הוא ענה: "דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נַעֲנַעתי לו ראשי"
- העיקר אינו האִיוּם אלא איך אנחנו מחליטים להתמודד אִתו
קל בתקופה זו לדאוג כל אחד לביתו, אך יש בפרשת מסעי התייחסות למי שחשב על עצמו בלבד
- בני ישראל נמצאים בגבולות ארץ כנען, ואז אנו קוראים שניגשו בני גד ובני ראובן למשה והציעו:
- "אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־ הַיַּרְדֵּֽן"
- כלומר, אנחנו נישָאֵר בצד המזרחי של הירדן ולא ניכנס לארץ אִתכם
- תשובתו של משה הייתה חד-משמעית: "הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה?"
- בְעת המבחן, בין הַמְּצָרִים, על העם להתאחד על מנת להתמודד עם האתגרים המשותפים, כי כפי שאמר הילל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו אימתי?"