דבר תורה – פרשת שמות

בדבר התורה השבוע מתייחס הפרופסור ארנולד אייזן, שהוא נגיד ה-  Jewish Theological Seminary, בית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים בניו יורק, לַמתרחש בחלק ניכר של יהדות צפון אמריקה:

"כִיהודים בצפון אמריקה מוקירים אותנו כקהילה וכיחידים כשמדובר בתעסוקה, ידידות ונישואים. בו-זמנית נחלשה אמונה והתנהגות מסורתית על כל גווניה, אשר עברה ממרכז החיים של יהודים רבים לַשוליים. נאמנות לָעם היהודי נהפכה לבעייתית. לָמָה להזדהות כאחד מבני ישראל רק מפני שהורינו עשו כך?"

מה ששמר על עם ישראל לאורך כל הדורות הייתה רגשת הזהות המשותפת והגורל המשותף. אמר הסופר אהרן אפלפלד ז"ל לפני עשור:

" אני מרגיש קירבה גם לַיידישיסטים וגם לַציונים, גם לַקומוניסטים וגם לַמתבוללים. כי אני ראיתי אותם שם. אני ראיתי את כולם נהרגים באותו בור. לכן יש לי סימפתיה אליהם. ויש בי ההבנה הבסיסית הזאת שגם אגודת ישראל וגם השומר הצעיר הם חלק מהגורל היהודי. גם קפקא וגם רוזה לוכסמבורג וגם אריאל שרון הם תגובות שונות, מודרניות, לַגורל היהודי. כולם כולם חלק מאותו סיפור יהודי".

  • מדובר במה שהרב יוסף סולובייצ'יק כינה "ברית הגורל" המחברת בין כל יהודי ויהודי

הסיפור של יוסף אחר, של בנו של יעקב אבינו, היה יכול להיות דומֶה לָזה של המתבוללים בצפון אמריקה

  • הוא קיבל מפרעה שם מצרי "צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒"
  • הוא התחתן עם אישה מצרית – אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן
  • הוא הביא את משפחתו מהבצורת בארץ כנען לGoldene Medina , ארץ גושן, וכתוב: "וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד"
  • על המילה "וַיֵּאָחֲז֣וּ" כתוב במדרש: "הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם…. לפיכך כתיב 'וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ' – כאדם שאוחז בו."

ובכל-זאת, לא איבד יוסף את זהותו ולא שכח את מוצאו. מילותיו הראשונות לאֶחיו כשגילה את עצמו אליהם היו "אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף. הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י"

  • הוא לא שכח את שמו המקורי או את משפחתו, ויבקש להיקבר בארץ אבותיו
  • ואם זה לא היה מספיק כדי לשמור על זהות משפחתו, כתוב בתחילת פרשתנו, פרשת שמות:

"וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף. וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ.הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ…. וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם"

אם לא נשמור על זהותנו, אויבינו יזכירו לנו מי אנחנו. כולנו בסופו של דבר שותפים לְמַה שכינה אפלפלד "הגודל היהודי".