פרשת בראשית
בריאת העולם אשר בה מתעסקת פרשת בראשית הנה סיפור של הצלחה ושל כישלון
- מצד אחד כתוב בסוף יום ששי של מעשה בראשית: "וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד"
- אך על המילים "ט֖וֹב מְאֹ֑ד" כתוב במדרש: "'והנה טוב' – זה יצר טוב. 'והנה טוב מאד' – זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד? אֶתְמְהָא! אלא שאילולי יֵצֶר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה, ולא הוליד ולא נשא ונתן."
- מכאן ויצר הרע הוא חלק אינטגרלי מן העולם לטוב ולרע ואי אפשר בלעדיו
- ובכל-זאת, אולי זוהי הסיבה שא"ר אבהו "שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו."
- אך גם העולם הזה אינו מושלם. לא יעברו יותר מחמישה פרקים עד אשר יהיה כתוב: "וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם."
אך האמת היא שהבעיות מתחילות כבר בתוך פרשתנו
"וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ."
- האם קין היה אשם? הרי כתוב: "וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽה'. וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע ה' אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל מִנְחָתֽוֹ. וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה."
- יש מדרש מאוד אמיץ המפיל את האשמה על הקב"ה:
"א"ר שמעון בן יוחאי: קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לַפֶה לְפַרְשוֹ. לב' אתליטין (=ספורטאים) שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך. אילו רצה המלך, פֵירשָׁן. ולא רצה המלך לְפָרשָׁן. נתחזק אחד על חבירו וַהֲרָגוֹ. והיה מְצַוֵוח (המפסיד לפני מותו) ואמר: 'מַאן יְבַעֵי דינִי קדם מלכא?' (=יתבקש דינִי מן המלך, שלא הפריד בינינו). כך (=לכן כתוב) "קול דמי אחיך צועקים אֵלַי מן האדמה."
אַחַת מתכונותיה של היהדות היא בַיכולת של האדם להתווכח עם בוראו ולא לקחת את הרע שיש בעולם כמוצדק ולשבת בְשקט וּבִכְניעה
אסיים בסיפור המסופר בתלמוד בבלי מסכת עירובין:
"תנו רבנן: שתי שנים ומֶחֱצָה נֶחְלְקו בית שמאי ובית הלל. הַלָלו אומרים: נוח לו לָאדם שלא נברא יותר משנברא. והַלָלו אומרים: נוח לו לָאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו (=החליטו על סמך ספירת הרוב): נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו."