פרשת ויצא
אחרי ארבע עשרֵה שנים של עבודה אצל לבן, "אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ", מקבל יעקב סוף סוף את האישה, רחל, אשר הוא כל-כך אהב. לאחר מכן כתוב:"וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא."- כתב הפרשן רד"ק: "גנב דעתו כי הוא היה חושב שיהיה בעיר והוא הלך לו"
האם התנהגותו של יעקב היתה מוצדקת?
- הכול התחיל כשביקש יעקב להתחתן עם רחל. אחרי שהוא עבד שבע שנים על מנת לקבל אותה, כתוב בפרשה:
"וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה."
- חלק מן הפרשנים הבהירו כי באותה חתונה הושם דגש על הגשת משקאות משכרים כחלק מתכסיסו של לבן להביא את יעקב לידי ערפול חושים כדי שלא יבחין בתרמית.
- לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא שמו לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין…".
לא רק הפעם יעבוד לבן על יעקב. הרי יעקב התלונן:
"זֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים."
אם כן, אולי התנהגותו של יעקב היתה מוצדקת. בעצם מדובר במה שחז"ל מְכַנים "מידה כנגד מידה"
ובכל-זאת, זה לא כל-כך פשוט! כתוב בפרשת קדושים:
"לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ" וגם "לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל."
על פי הרמב"ם גניבת הדעת אסורה מן התורה. כתוב במשנה תורה:
"אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כְבַרוֹ, והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת."
אולי מה שקרה בין יעקב ללבן היה בלתי נמנע. הרי אנחמו חיים במזרח התיכון! שניהם מבינים עם מי יש להם עסק, ולכן בסוף שמו לעצמם גבולות, ועשו ברית. כתוב:
"וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה. אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ."
לא מדובר כאן בברית שלום, אלא בהסדר אשר יאפשר לכל אחד לחיות את חייו בביטחון ויאפשר ליעקב בפרשה הבאה להיהפך מיעקב הנוכל לישראל אבי האומה