פרשת שמות
השבוע התחלנו לקרוא את החומש השני מתוך חמשת חומשי התורה המתחיל בפרשת שמות
"וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף. וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ."
- איך זה יכול להיות שפרעה לא ידע את יוסף? הרי כתוב במדרש: "יוסף הביא את הכסף ביתה פרעה, וקנה כל אדמת מצרים לפרעה, ותיקן עליהם מס"
- זוהי הפעם השנייה שיוסף נשכח. גם אחרי שהוא פתר את חלומו של שר המשקים הוא התחנן בפניו במלים "כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־ הַבַּ֛יִת הַזֶּֽה." ובכל-זאת כתוב: וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ."
הסיפור הזה של "לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף" ושל שכחה חזר על עצמו לא פעם בהיסטוריה של העם היהודי מגירוש ספרד בסוף ארבע מאות שנות שיגשוג ופריחה תרבותית ועד עלייתו של אדולף היטלר לשלטון
אבל יש גם בסיפור של עבדות מצרים כמו בשואה דוגמא של הדה-פרסונילזציה של היחיד
- יהודֵי אירופה נהפכו למספרים ובניו של יעקב אשר שמותיהם הוזכרו אחד אחד בסוף ספר בראשית נהפכים בתוך מספר פסוקים ל"עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ"
לא כתוב שהמלך החדש "לא זכר את יוסף" אלא "לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף"
- לא מדובר כאן בזיכרון היסטורי אלא בקשר רגשי אינטימי בין אנשים
- כאשר אין קירבה אישית ורגשית, האָחֵר יכול כל-כך בקלות ליהפך לְאיוּם ולָאויב
- הימין הקיצוני יודע כל-כך טוב להשתמש בשנאת האויב על מנת לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו
כשסבלו בני ישראל בעבדותם כתוב: "וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם…. וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים."
- השימוש במילה "וַיֵּ֖דַע" אינו מקרי ועומד בקונטרסט עם האי-ידיעה של פרעה
- מה ידע אלוהים? מַעֲבַר הזמן הוא בלתי רלוונטי מבחינת האלוהים. הרי אנו אומרים בראש השנה: "אין שכחה לפני כסא כבודך". כאן השימוש במילה "וַיֵּ֖דַע" מבטא את האינטימיות אשר אינה מוגבלת על ידי הזמן או המקום
- כתוב בפסיקתא: "וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים – לשון רחמנות"
אותה רחמנות הפגינה בתו של פרעה כשכתוב: "וַתִּפְתַּח֙ (אֶת־הַתֵּבָה֙) וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו."
והנה ההבדל בין פרעה מלך מצרים לבין בת פרעה. פרעה מרגיש מאוים "כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ." לעומתו בת פרעה אינה מסתכלת דרך הפרספקטיבה של עצמה אלא רואה את סֵבל התינוק ומרחמת עליו.