כל נדרי תשפ"א – דבר תורה
הימים הנוראים הם שונים השנה מכל השנים
- "הימים הנוראים" קיבלו משמעות נוספת שלא הייתה להם בְשנים קודמות
- כל שנה בַפיוט "ונתנה תוקף" אמרנו את המלים "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו … מי בַרעש ומי במגיפה … מי יֵיעָני ומי יֵיעָשֵר", אך השנה נהפכו המלים האלו לאקטואליות יותר
- אלה אינן סתם מלים אלא המציאות שאיתה כולנו חיים
כיחידים, כיחידות וכחברה אנו עם קשיים שלא ידענו קודם ושאף אחד מאיתנו לא ציפה לחַוות
- לא מדובר רק בנגיף אם זה לא היה מספיק, אלא גם בהשלכות ההרסניות לַמשק ולַפרנסה ולחברה כולה. איך עלינו להתנהג במצב כזה?
- הרב ד"ר ליאו בק היה מנהיג כל יהודי גרמניה בימי המשטר הנאציוהשואה.
- הנאצים שלחו אותו לְמחנה הריכוז טרזיינשטט. מה הוא עשה שם? הוא לימד בין היתר ספרות, היסטוריה ופילוסופיה!
- אחד מהמעטים אשר שרדו סיפר עליו: "מעולם לא התחמק מעול המחנה, אולם בקרבתו נדמה שהמחנה אינו קיים"
- הוא לא נתן למציאות הבלתי נסבלת לשלוט בו או להכניע אותו
ברור שמצבנו היום אינו דומה לזה של אלה אשר נשלחו למחנות. להבדיל אלף הבדלים! לא צריך להגזים. נעבור את זה אפילו כאשר לצערנו יהיו כאלה אשר לא ישרדו
- אך יש בהתנהגותו של הרב ליאו בק לקח
- זה מבחן לכולנו כחברה, כמשפחות וכיחידות וכיחידים
- הלקח החשוב ביותר הוא שאסור לנו לאבד את צלם האנוש ולאבד תקווה
- על כל אחת ואחד מאיתנו לזכור כי כולנו ערֵבים לה לזה
- לָמָה אמרנו לפני "כל נדרי" את המלים "אָֽנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים"? כי אין הבחנה בין צדיק לרשע. אין הבחנה בין עני לעשיר. אין הבחנה בין ימין לשמאל
- אנו אומרים "אשמנו, בגדנו" בִלְשון רבים, כי כולנו אחראים על החברה כולה, כולנו נושאים בעול
- אסור לנו לתת לַנגיף להרוס את החברה שלנו ואת המשפחות שלנו ולהפריד ביננו, כי כולנו באותה הסירה. כתוב בספר שופטים: "כל איש ישראל כולם כאיש אחד". מעיר המדרש: "חָטָא אחד מהם, כולם ערֵבים זה בזה. לְמַה הדבר דומה? לבני אדם שהיו באין בספינה. נטל אחד מַקדֵח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו: 'שוטה, אתה קודח תחתיך והמים נכנסין וכולן אבודין.' כך נפש כי תחטא"
האמת היא שהנגיף גם לימד אותנו רבות
- למדנו שאסור לנו לקחת שום דבר כמובן מאליו. תיכננו טיולים שהיינו צריכים לבטל
- למדנו שהעולם שֶבָנִינו בעמל רב יכול לֵהָרֵס בִן רגע
- למדנו, אם לא ידענו קודם, מהו עֵרך המשפחה. לא הבנו באמת את פֶשֶר המלים בספר קהלת "עת לחבוק ועת לרחוק מֵחַבֵק"
- הגזמנו בחמדנות שלנו עם החתונות המפוארות ועם הצורך לנסוע כל הזמן לחו"ל בחיפוש אחרי משהו שטרם ראינו. במדור החופש ב Y-net הייתה פעם כותרת: "מיליוני מטמונים מחכים בעולם – לא תצאו לחַפֵש?"
- ואז אני זוכר את סיפורו של רבי שמחה בונים מפשיסחה על רבי אייזיק בן יוקֶל:
כמה פעמים חלם ר' אייזיק כי עליו לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצַר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן ימצא אוצר גדול ויתעשר.
נסע ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר הסמוך לַחֲצַר המלך. אבל עמדו שם חיילים על משמרתם יומם ולילה, ופחד ר' אייזיק לחפור באדמה ולחפש את המטמון….
הקצין הממונה על חיל המשמר שבמקום, הבחין ביהודי העני ההולך וסובב את הגשר יום יום, והוא כולו כפוף ונתון בצער גדול. קרא לו הקצין שיבוא אליו ושאל אותו במלים רכות: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה במקום זה כבר כמה ימים?"
סיפר לו ר' אייזיק את כל העניין, כיצד חלם כמה לילות ברציפות כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.
אז צחק הקצין ואמר לו: "הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקְרַקוֹב, וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת התנור והכיריים אמצא אוצר גדול.
כששמע ר' אייזיק את דברי הקצין, הבין כי כל נסיעתו אל המקום לא הייתה אלא כדי שישמע דברים אלו, וידע כי האוצר אינו נמצא כאן אלא בביתו. כעת עליו לחפור בביתו ולחפש את האוצר.
חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את האוצר והתעשר. מכספו זה בנה את בית הכנסת הקרוי על שמו – "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל".
- גם למדנו שאפשר להסתפק במועט. לצאת פחות, לבלות פחות. כתב רבי אבן גבירול:
"בקש מה שאתה צריך לו, ועזוב מה שאינך צריך לו, כי בעזיבת מה שאינך צריך לו – הִשַגתָ מה שאתה צריך לו."
הימים הנוראים הם שונים השנה מכל השנים. נקווה שנעבור אותם בשלום ובריאים ושדברי ספר שמות יתגשמו: "וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם", וניקח ללב את דברי המשוררת שושי נורמן:
השנה לא הולכת
היא גם לא באה
זה אנחנו
שהולכים
ממנה ואליה
השנה גם לא יכולה
להיות טובה
רק אנחנו