פרשות בהר-בחוקותיי- דבר תורה
הגענו לסוף ספר ויקרא
- מפני שזו שנה רגילה ולא מעוברת, זה אַחַד השבועות אשר בהם נהוג לקרוא שתי פרשות – במקרה זה: בהר ובחוקותיי – על מנת לסיים את מחזור הפרשות עד לשמחת תורה
יש התייחסות בפרשת בהר לַשנה השביעית, שנת השמיטה, אשר בה "לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר" וגם לשנת החמישים, שנת היובל, אשר בה "תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ"
אם כן, לא מדובר רק בהַחזָרַת האדמות לבעליהן הראשונים, אלא גם בשחרור העבדים וַחֲזָרָתם הביתהץ כפי שכתוב:
"וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב"
- בשנת היובל כולם משתחררים – האדמה מבעליה, העבדים מאדוניהם
- מדובר ב- Reset, באיפוס, הנותן לכל אדם ומשפחה הזדמנות להתחיל מחדש, כְשווים. והתורה מסבירה למה: "כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם "
בתחילת פרשת בחוקותיי אנו לומדים על שכרם של אלה אשר ישמרו את המצוות:
"וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ…. וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם. וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד"
- במבט ראשון זה נשמע אידיאלי, אך למה מוסיפה התורה את המלים "וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ" אחרי תיאור השפע? האיר רש"י: "מכאן שהשלום שקול כנגד הכול"
- אפשר לבנות כלכלה משגשגת וליהנות מהשפע, אך אם אין שלום, זה לא יכול להיות מושלם
נשאלת השאלה: אם כבר נאמר "וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם", למה היה צורך להוסיף את המלים "וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ"?
- בפירושו "אור החיים" שאל הרב חיים אִבן עָטָר, אשר נולד במרוקו בסוף המאה ה-17, אותה השאלה:
"צריך לדעת למה הוצרך לומר זה (כלומר, "וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ") אַחַר שכבר אמר 'וישבתם לבטח'. ואולי שֶיְכוּוין על עַם בני ישראל עצמם ,שלא יהיה להם פירוד הלבבות, שייטע ה' ביניהם שלום ורעות"
- כלומר, לא די בניצחון נגד אויבינו בשדה הקרב וּלְחתימת הסכמי שלום איתם, כי אם שואפים ל"שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ" חייבים גם ללמוד איך לבנות חברה אשר בה יש כבוד הדדי ומקום לכולם
בְימים אלה של הקצנה פוליטית ודתית מלים אלו מקבלות משנה תוקף