פרשת אמור – דבר תורה
כמו קודמה מתעסקת פרשת אמור בַקדושה והיא מתחילה בחובותיהם של הכוהנים המשרתים בקודש:
"קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י ה' לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ"
- ולכן יש מגבלות בעניין התנהגותם של הכוהנים, כי יש להם תפקיד מיוחד בחברה ומצפים מהם להתנהג בהתאם
- ומה שהיה נכון לגבי הכוהנים בזמנם הוא גם נכון לגבי נבחרי ציבור, שופטים, שוטרים, מורים וכוהני דת בזמננו. מצפים יותר מהם ולפעמים הם מאכזבים
הפרשה גם מתייחסת לכל חגי ישראל מאותה תקופה: פסח, שבועות סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים. ובמסגרת חג השבועות חוזר המקרא על הפסוק אשר הופיע בפרשה הקודמת, פרשת קדושים:
"וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
- למה מופיעה המצווה פעמיים בתורה? מסביר הפרשן אבן עזרא: "בעבור כי חג שבועות ביכורי קציר חטים, הזהיר שלא תשכח מה שצויתיך לעשות בימים ההם"
- המצווה מתייחסת לַמכוּנֶה "פאה" ו"לקט"
- מצוות הפאה היא להשאיר את שולי השדה לעניים ומצוות הלקט מתקיימת בעת קצירת התבואה, ועניינה הַשְאָרַת השיבולים שנופלות במהלך הקציר לעניים
- המסר הוא ברור: אין מקום בתורה לקפיטליזם חזירי, אלא מצווה היא לדאוג לעניים
הפרשה מסתיימת במלים: "מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
- "כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח" אין מידות שונות של משפט, וזה נכון לגבי כל חלקי החברה
התחלנו את הפרשה עם התייחסות לאחריות ולמוגבלויות הנוספות החלות על שליחי ציבור כמו הכוהנים, אך כשמדברים על הזכות לשימוע וכדומה שאנו מכירים כל-כך טוב מהמציאות של ימינו, באה התורה להזהיר אותנו:
"וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־ אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ. לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא"