פרשת בא – דבר תורה
בפרשת בא מסופר על שלוש המכות האחרונות אשר הביא האל על מצרים: ארבֶה, חושך ומכת בכורות
- על מכת החושך כתוב: "וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים. לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו"
- ברשימת המכות מופיע החושך בְמקום אחד בלבד לפני האחרונה והחמורה ביותר, מכת הבכורות. למה זה?
- כשאיש אינו רואה את אָחִיו, והזולת נהפך לשקוף, ולא חשוב אם מדובר בקופאית בסופר או בחולה בפרוזדור בבית-החולים, אין לָאומה היכולת להתקיים כחברה מלוכדת
פרשתנו מהוָוה את פרשת קו המים בין האגדות וסיפורי אמותינו ואבותינו הנמצאים בספר בראשית לבין הסוּגה הספרותית היהודית הנקראת "הלכה"
- הרי פרשתנו כוללת את המצווה הראשונה אשר ניתנה לעם ישראל, שהיא :
"הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"
- בתחילת פירושו לסֵפֶר בראשית המתאר את בריאת העולם כתב רש"י:
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל"
פרשתנו גם מדגישה את החיוניות והחשיבות של הזיכרון כמרכיב בַזהות של העם
"זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים"
- בנוסף לזכירה זאת יש חמש זכירות נוספות בתורה:
"זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה ה' אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם"
"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם"
בנוגע לעגל המסכה: "זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר"
בעניין מעמד הר סיני: "רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ … י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י ה' אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒"
וכמובן: "זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ"
- מצוות הזיכרון מדגישה את הצורך כעם לעצב את המוּדעוּת שלנו ביודעים
- אמר האלוף יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עֲבָרו, ההווה שלו דל ועתידו לוֹט בערפל"
וזה מחזיר אותנו למכת החושך. עמוס עוז ז"ל קרא את ספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך". בְמקום של חושך אין מקום לאהבה. זה היה נכון במצרים, וזה גם נכון היום