פרשת בלק – דבר תורה

 

יש בפרשת השבוע, פרשת בלק, אחד הסיפורים המוזרים ביותר שיש בכל התנ"ך

  • כידוע, בלק, שהיה מלך מואב, הרגיש מאוים ע"י בני ישראל
  • הוא שמע על מה שעשה ישראל לעם האמורי בסוף הפרשה הקודמת אשר בה כתוב: "וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ"

כאשר אדם או עם מרגיש מאוים ע"י אחר, יש לו שתי תגובות אפשרויות:

  • הוא יכול להחליט, כמו אנואר סאדאת, לפתוח פרק חדש בחיי עמו כפי שהוא עשה כאשר הוא נאם בפני הכנסת בשנת 1977
  • או הוא יכול להחליט כמו מלך מואב וגם חלק משכנינו עד היום להמשיך עם העוינות באמונה שיבוא היום אשר בו הוא יצליח להשמיד אותנו

בלק הבין שהוא לא יצליח להביס את עם ישראל בִשְדה הקרב, ולכן הוא קרא לקוסם בלעם לקלל אותם. כפי שכתוב:

"וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר"

ואז נכנס לסיפור אַחד האירועים המוזרים ביותר בכל התנ"ך כאשר בלעם רוכב על אתונו על מנת למלא את משימתו

"וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ ה' נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה"

  • בלעם היכה אותה, אך לא הצליח להתקדם
  • כידוע, בסוף אמרה האתון לבלעם: "הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה. הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה?"
  • דרך אגב, יש רק שני בעלי חיים המדברים בכל התנ"ך: הנחש אשר דיבר עם חווה בגן עדן והאתון בפרשתנו
  • האירוע הוא כל-כך יוצא דופן שכתוב בפרקי אבות שפי האתון היה בין עשרת הדברים אשר נבראו בערב שבת בין השמשות בסוף מעשה הבראשית

אך נחזור לסיפורנו. בלעם היה עקשן

  • הוא לא היה מוכן לסמוך על אתונו המסורה והנאמנה
  • הוא לא היה מסוגל להבין שלא היה ביכולתו לקלל את עם ישראל נגד רצונו של האל. כפי שהוא בעצמו מודה יותר מאוחר: "הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר"

לבסוף ובלית ברירה יברך בלעם את העם בַמלים שאנו מכירים מתפילתנו: "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל". ובכל-זאת, כינו אותו חז"ל "בלעם הרשע" כי כפי שכתוב במדרש, תכונותיו היו "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה", כלומר, הוא היה מלא גאווה ואנוכיות, וזה מה שהביא לנפילתו