פרשת בראשית – דבר תורה
השבוע, אחרי חג שמחת תורה, אנו חוזרים להתחלה וקוראים את פרשת בראשית
זוהי גם שבת מברכים, השבת שלפני תחילת חודש מרחשוון
- למרות שיש בנטילת הלולב מִשאָלָה לגשם ובשמחת תורה מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת העמידה, לא מתחילים להתפלל לגשם עד לחודש מרחשוון. ולמה?
כתוב במשנה: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמישה עשר יום אחר הֶחָג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת"
- יש בדברי רבנן גמליאל התחשבות בתנאי הנסיעה של אלה אשר עלו לירושלים מבבל בחג הסוכות ושהיו צריכים לחזור הביתה בשלום
- הלוואי שהייתה תמיד התחשבות באחרים גם בימי הקורונה!
כולנו מכירים את מעשה הבראשית די טוב, אך הייתי רוצה להתרכז בשתי מלים בסיפור
- כאשר נבראו בעלי החיים כתוב: "וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ."
- משמעות המילה "וְיִרְדּוּ" היא "לשלוט". אך רש"י מעיר: "יש בַלשון הזה לְשון רידוי (כלומר, שליטה) וּלְשון ירידה. זכה, רודה בַחֲיות ובבהמות, לא זכה, נעשָה יָרוּד לפניהם והחיה מושלת בו"
- בזמן הקורונה כל אחת ואחד מאיתנו יכול לשאול את עצמו באיזו מידה אנו כבני אדם שולטים בטבע ובאיזה מידה הוא בעצם שולט בנו
יש גם לַמילה השנייה שאליה הייתי רוצה להתייחס קשר עם הקורונה. אחרי שנבראה חווה מצלעו של האדם הראשון כתוב: "וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ"
- זה היה טרם שאכלו מעץ הדעת, ולכן כתוב: "וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ". אך אחרי שאכלו כתוב: "וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ"
- אנו חיים בתקופה אשר בה יש כאלה שֶכֵן יודעים ובכל זאת אינם מתביישים
- ראש הממשלה דואג להחזרי מס כאשר בעלי חנויות מיואשים זורקים שכורה לרחוב
- שרי ממשלה ובעלי משרות גבוהות אחרים מֵפֵרים את כללי הסגר וחושבים שֶמַה שאסור לאחרים מותר להם
- וכאשר נתגלו מעשיהם הם אומרים "אני לוקח אחריות על מעשיי", אך הם אינם משלמים מחיר ואינם מתפטרים, כי אין בושה
חודש מרחשוון. חודש היורה בעידן הקורונה. לכן אסיים עם התפילה על הגשמים:
חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵרוֹתֶיהָ, וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה וְחַיִּים וָשֹׂבַע וְשָׁלוֹם, כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה וּשְׁבִי וּבִזָּה, וְיֵצֶר הָרָע, וָחֳלָיִים רָעִים וְקָשִׁים וּמְאֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת. וּגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ, וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.