פרשת דברים – שבת חזון
השבוע התחלנו לקרוא את הספר האחרון בתורה, ספר דברים, אשר כינו חז"ל "משנה תורה". למה "משנה תודה"? כי הוא כולל חומר רב המופיע בַספרים הקודמים
- משה רבינו נמצא בסוף חייו בגבולות ארץ ישראל, וכאדם זקן מְסַפר לַדור החדש את כל מה שעבר העם בַדרך ממצרים
- יש בדבריו של משה נימה של אופטימיות: "רְ֠אֵה נָתַ֨ן יה' אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר ה' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת"
- אך לא מדובר כאן בסוף חייו של משה, אלא במה שקרה ארבעים שנה קודם לכן כאשר נשלחו המרגלים לתור את הארץ. לכן ממשיך משה: "וְלֹ֥א אֲבִיתֶ֖ם לַעֲלֹ֑ת וַתַּמְר֕וּ אֶת־פִּ֥י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
- היחס של העם לארץ, כמו לפעמים גם אצלנו היום' הוא יחס של אמביוולנטיות כאילו היותנו כאן איננו מובן מאליו אלא כרוך בתנאים
אך אם יש לנו תנאים, יש גם לאל יתברך תנאים. הרי השבת הזאת נקראת "שבת חזון" אשר בה אנו קוראים הפטרה מהנביא ישעיה:
"בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי…. ה֣וֹי׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֹ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יה'."
- כמה מלים אלו נשמעות רחוקות מלהיות חזון אלא כל-כך קרובות לְמַה שאנו מכירים! האידיאל נראֶה כל-כך רחוק מלהתגשם
- כאשר בימים שלפני ט' באב קורא רב מקומי ללהט"בים לא לנפנף את מחלתם, וגבאי בבית-כנסת אחר אומר שלא חשוב אם נפגעו אנשים במהומות בהר הבית כל עוד לא מדובר ביהודים, מבינים שכאשר אמרו חז"ל שחרב בית שני בגלל שנאת חנם, המציאות לא השתנתה.
- על שנאת חנם כתוב במסכת יומא: "ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
היה קל בשבת זו מכל מיני סיבות להיות פסימי, אך הנביא ישעיה, אשר חי בתקופה שלפני חרבן בית ראשון, בכל זאת מסיים את חזונו בנימה אופטימית:
"וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה. צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה."