פרשת ויגש
בפרשת השבוע ויגש אנו קוראים את מה שנקרא בצרפתית את ה- "denouement" או הַתָרַת הַסְבַך
- גם כאן מסתיר יוסף את זהותו מאֶחָיו. הוא מטרטר אותם ומכריח אותם להביא את אחִיהם הקטן, את בנימין, למצרים
- כבר יותר מוקדם בפרשת מקץ קראנו "וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒…. וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה. וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק"
למה לא גילה יוסף את זהותו לאֶחיו מלהתחילה?
- אולי הוא ביקש לְעַנות אותם אחרי כל מה שעשו לו, אך דרישתו של יוסף שיביאו את בנימין למצרים מעידה על מֵניע אחר. הרי הגיב ראובן לדרישתו במלים:
"וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ. וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה"
- יוסף בעצם מכריח את אֶחיו להוכיח שהם השתנו, ושלא יגרמו לאביהם שוב להתאבל על אבדן בן נוסף. וההוכחה לשינוי באָפיים מקבלת ביטוי בַמילים של יהודה: "כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי"
- אותו יהודה אשר אמר קודם לכן לגבי יוסף: "לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים" מבין עכשיו שהוא היה שֻתָף לָעוול אשר נגרם לאביו ואינו מתכוון לחזור עליו
רק כאשר רואה יוסף שאֶחיו התבגרו, יכול הוא להביא את הסאגה לסיומה:
"וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ …. וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י…. וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י"
- כדי להתפייס חייב אדם להודות על שגיאתו, להשתנות ולהסיר את המסווה שמאחוריו הוא מסתתר
- רק אז קיימים התנאים לגישור, אשר יאפשרו ליוסף ולאֶחיו לפתוח פרק חדש אשר יביא לאיחוד המשפחה ולהבאתה למצרים