פרשת ויחי – דבר תורה
פרשת "ויחי" שאנו קוראים השבוע נקראת "פרשה סתומה"
- הנָה הדוגמה היחידה מבין פרשות השבוע המתחילה באמצע פיסקה ללא כל רווח לפניה המפריד בינה לבין הפרשה הקודמת, פרשת ויגש, ונשאלת השאלה: למה?
פרשתנו מביאה לסיומו סיפור חייו של יעקב ומשפחתו שאִתו התעסקנו בששת השבועות האחרונים. אז למה היא סתומה?
- כתב רש"י: "לפי שכיוון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשַעֲבדָם
בפרשתנו אנו קוראים על מותם של יעקב וגם של יוסף
- יעקב ציווה את בניו: "אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י. קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי"
- כמו-כן יאמר יוסף לאפרים ומנשה: "פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה"
- בדיוק אותן מלים מופיעות שלושה עשר פרקים לאחר מכן, בספר שמות, כשבני ישראל ייצאו מהשעבוד במצרים
השימוש המלים "וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה" הנו תָּמוּהַּ. למה לא קרא יוסף למצרים בשמה?
- אולי אחת הסיבות היא שלמרות שיוסף חי את רוב חייו במצרים, ולמרות שפרעה נתן לו שם חדש "צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒", ולמרות שהוא התחתן עם אישה מקומית אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן, ולמרות שהוא היה משנֶה לפרעה, הרגיש יוסף בכל-זאת לא שייך, "גר ותושב" בארץ זרה
בשבוע אשר בו אנו קוראים על סוף חייהם של יעקב ויוסף מתה רונה רָמון
- היא הייתה יכולה לומר כמו יעקב לפרעה "מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י", אך היא העדיפה להקדיש את שאר שנות חייה לנתינה ולתרום לחברה
- בהרצאה שהיא נתנה במלאות עשור לאסון הקולומביה היא אמרה: "זה נכון, יד הגורל היכתה בי, כמה שהיא היכתה בי. אבל יש לי את הזכות לבחור איך אני קמה ואיך אני מתרוממת מתוך המשברים הגדולים שהחיים זימנו לי, ואני מחליטה אֵילו צלילים אני בוחרת להשמיע"
נכון שהיא החליטה לא להיקבר כמו יעקב ויוסף, אך חבל שהיו כאלה אשר חשבו שהייתה להם הזכות להעיר על כך. יהי זכרה ברוך!