פרשת ויצא – דבר תורה

 

פרשת ויצא מתחילה בַמלים: "וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה"

  • בְמבט ראשון המלים "וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע" הן מיותרות. היה יכול להיות כתוב סתם: "וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה". שואל רש"י: "למה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושָה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודָה, הוא זיוָה הוא הֲדָרָה. יָצָא משם פָנָה הודָה, פנה זיוה, פנה הדרה"

וְלָמה עזב יעקב את באר שבע? התשובה נמצאת בַפרשה הקודמת. שם כתוב שאמר יצחק אביו:

"לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן. ק֖וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ."

  • כתב הפרשן אבן עזרה: "כמעשה אבות יעשו בנים". הרי קודם לכן אמר אברהם לעבדו אליעזר:

"לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ."

  • מה הייתה הבעיה עם בנות כנען? התשובה נמצאת בַמלים הבאות: "כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק."
  • יש כאן עניין של המשכיות. בְעולם אשר בו תופעת נישואי התערובת מאיימת על עתידו של חלק גדול מהעם היהודי אנו מבינים כמה חשובה הבחירה כאשר מדובר בִיצירת התא המשפחתי

ואז יוצא יעקב לַדרך וכתוב "וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם … וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ"

  • מה זה בדיוק "וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם"? יש פרשנים המזהים את המקום כהר המוריה, המקום אשר בו ייבנה בית-המקדש. אך יש גם פירוש אחר.
  • כתוב במסכת ברכות: "ואין פגיעה אלא תפלה"

מסביר רב' אליהו מזרחי (יהודי-טורקי אשר חי במאה ה-15): "ויפגע במקום בהקב"ה שקראו מקום, ע"ש שהוא מקומו של עולם"

  • המפגש עם אלוהיו בא אל יעקב בהפתעה, באופן לא מכוון, והוא רואה את הסולם מוצב ארצה ו"מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ"

ומה תגובתו של יעקב בסוף החלום? "אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם" אך האמת היא ששער השמים נמצא בכל-מקום. לא חייבים לנסוע לכותל ולשים פתקים בחומה! כתב הרב שמשון רפאל הירש:

"החיים עלי אדמות יכולים להיות "בית ה'", בַית בו שכינה שרויה. ובְשעה שמלאכים עולים ושואלים 'איה מקום כבודו?', ימצאוהו עלי אדמות, עם האדם. וכל בַית שיש בו חיים כאלה, הנו "שער השמים", שער שהאדם יבוא בו להידבק בַשכינה; הרי הוא מסמל הזדווגות שלֵמה בין תחתונים לעליונים."