פרשת ויקהל – דבר תורה
כמו בפרשות הקודמות, פרשת ויקהל ממשיכה עם התיאור של כל היצירה אשר הייתה קשורה לבניית אוהל המועד והריהוט אשר היה בתוכו. כמו בַפרשה הקודמת יש התייחסות מיוחדת למקומו המרכזי של בצלאל בכל העניין
"וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א ה' בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה. וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה"
- על שלוש התכונות, חכמה, תבונה ודעת, כתב רש"י:" 'בחכמה' – מה שאדם שומע מאחרים ולמד. 'ובתבונה' – מֵבִין דבר מלבו מתוך דברים שלמד. 'ובדעת' – רוח הקודש"
אך אלה לא היו התכונות היחידות של בצלאל. לאחר מכן כתוב: "וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ"
- כתב הפרשן אברבנאל: "רוצה לומר שהוא יורה וִילַמֵד אֶל שאר האומנים שיעשו", או כפי שאמר בעל הטורים, רבי יעקב בן אשר: "שהיה בצלאל יודע להורות לבני ישראל בכל מיני חכמה"
- בפרקי אבות אמר רבי ישמעאל: "הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות"
- לכן, לא מספיק ללמוד, אלא מצווה היא למסור את מה שלמדנו לאחרים
כידוע יש מקרים בודדים בלבד בתורה אשר בהם מודגש מקומן של הנשים
- הן היו שָם אחרי קריעת ים סוף. הרי כתוב: "וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת"
- אך הן גם לקחו חלק בבניית המשכן. כתוב בפרשתנו:
"וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ. וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים"
- מה זאת אומרת "טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים"? כתב רש"י: "היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותן"
שוּתפוֹ של בצלאל בבניית המשכן היה אָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן. הבחירה בו לא הייתה מקרית
- שבט דן לא היה השבט הכי משובח. צריך לזכור שדן היה בנה של בלהה, שהייתה שפחתה של רחל, וקודם לכן שפחתו של לבן
- הסביר רש"י את חשיבות בחירתו של אָֽהֳלִיאָ֥ב דווקא משבט דן:
"מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוָהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים"
מזה לומדים שיש בבניית המשכן מקום לכולם. בעלי המעמד כפשוטי העם. נשים וגברים יחד, כי בסופו של דבר האל נמצא בַמקום שֶשייך לא לְמגזר אחד בלבד אלא לכולם