פרשת חוקת – דבר תורה
השבוע אנו קוראים את פרשת חוקת הכוללת את הדאגה למים עם מותה של מרים שהייתה אחראית על הבאר
- על פי המשנה מסכת אבות "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" (בסיום בריאת העולם), והרשימה כללה את פי הבאר
- כתב הפרשן רבי עובדיה מברטנורא: "בארה של מרים … היתה הולכת עם ישראל בַמדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (לקראת סוף פרשתנו) "אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ"
בעקבות מותה של מרים לא היו לבני ישראל מים לשתות. משה מנסה להוציא מים מן הסלע, מַכֶה אותו במקום לדבר ונענש. על כך נקראו המים "מי מריבה".
- הרי כתוב בפרשה: "וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו"
- אבל מה שקרה בפועל היה שונה לחלוטין.
- משה אומר לבני ישראל: "הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם?" – כלומר, הוא שם את עצמו במקום האלוהים
- בנוסף לכך, כידוע, אמר לו אלוהים: "וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע", אך מה היה בפועל? "וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם"
- משה לא הבין שצריך לדעת איך לדבר. אי אפשר להשיג כל דבר על ידי הפעלת כוח. מי שמאמין ש"מה שלא בא בכוח בא בעוד יותר וכוח" צריך ללמוד לדבר. הרי לעתים קרובות הפתרונות נמצאים באמצאות ההידברות ולא על ידי הפעלת הכוח
אך הפרשה מתחילה במקום אחר לחלוטין עם חוקת הפרה האדומה
- עיקָרו של הדין פשוט למדיי. יש לאַתֵר פרה בעלת תכונות מיוחדות, "פרה אדומה". על הכוהן לשחוט אותה ולשרוף את בשרה. אפר הפרה ייאסף ויונח בְמקום מתאים מחוץ למחנה, וִישַמֵש בסיס להכנת "מי הנידה", שתפקידם לטהר את הטמאים מטומאת מת
אך הייתי רוצה השבת להתייחס לסוגיית הטומאה מסוג אחר.
- השבוע פרסם סגן ראש העיר חולון יואל ישורון, שהוא גם דיקאן הסטודנטים במכללה האקדמית אשקלון, אמירות פוגעניות נגד הקהילה הגאה ולא רק נגדם.
- ההומופוביה מטרתה לדחוק את קהילת הלַהַטָ"בים מהמרחב, להדיר אותם מרחובות העיר – להרחיק אותם מן הבאר
ישורון התנצל, אך דבריו הפוגעניים באים להזכיר לנו שהטומאה אינה רק קשורה לתחום הפולחן והאישות אלא למעשינו היומיומיים ולהתייחסותנו לזולת גם כשהוא שונה מאתנו