פרשת כי תצא – דבר תורה
בכל חברה יש תופעות שליליות שבעולם אידיאלי היינו מצליחים למחוק אותן לחלוטין
- לדוגמא: הזנות, החשק להמר, השימוש בסמים ואפילו העישון
- לפעמים אי אפשר להשיג הכול בבת אחת, וצריך לחפש דרך למתן או לנתב את תופעות לרמה כמה שפחות הרסנית ובלתי מוסרית
בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, יש התייחסות לַהתנהגות הָראויה כשמדובר בִלקיחת נשים בַשֶבי
- עד היום היחס לאשת האויב בְעת מלחמה אינו לצערנו תמיד ראויה, וזה כאשר יש אמנת ג'נבה. על אחת כמה וכמה לפני שלושת אלפים שנה
- לכן חיפשה התורה דרך למַתֵן את התופעה. כתוב בפרשתנו:
"כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ. וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה. וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ. וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה."
המצב הוא רחוק מלהיות אידיאלי, אבל מדובר בַטיפול במה שהתורה מתארת כ"חֵשֶק"
- לכן, ביחס לתופעה כזאת כתוב במסכת קידושין: "לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע"
לכן על מנת למַגֵר את היצר יש ניסיון לגרום לכך ששבויית המלחמה תהיה פחות אטרקטיבית בעיני השוֹבֶה. כתוב בקשר לַשבויה:
" וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ"
- הֵעיר רבי עקיבא: "מה מעשה האמור בָראש ניוול, אף מעשה האמור בַציפורניים ניוול"
ובכל-זאת, היו לחז"ל בעיות עם כל העניין. מה אם האישה הייתה כבר נשואה? איך יהודי יכול לקחת כנענית לאישה?
- כמובן היו להם פתרונות. כאשר מדובר בכנענית, הנושא אינו נוגע בדיני האישות, והשבויה כמובן התגיירה לפני שהוא לקח אותה לאישה!
חז"ל שמו לב שנושא השבויה צמוד בַפרשה לשני נושאים אחרים: האישה השנואה והבן הסורר ומורה. הצמידות הזאת הייתה לפי דעתם בכוונה, ומטרה: להזהיר את השובֶה ששום דבר טוב לא ייצא ממנו. הוא ישנא את האישה ואי אפשר יהיה לו להשתלט בילדים שהיא תביא לָעולם. לכן אולי הוא יחשוב פעמיים לפני שייזוֹם קשר שכזה. כתב רש"י:
"לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מֵתירה, ישָאֶנה באיסור. אבל אם נְשָאָה, סופו להיות שׂונאָה … וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו"