פרשת ניצבים – דבר תורה

 

פרשת ניצבים מתחילה בהזכרה שכולנו היינו נוכחים במעמד מתן תורה בהר סיני. כתוב:

"אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם." והטקסט ממשיך: "כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם"

  • כולנו היינו שם, כולנו קיבלנו את התורה, כמו שכולנו אמורים להגיש כי "עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם"

חשוב להדגיש שהתורה לא ניתנה לָרבנים. לא רק כי לא היו רבנים באותה תקופה, אלא בעיקר כי היא אמורה להיות נחלתו של כל העם

  • על פי התורה הסַמכוּת להבין את התורה אינה ניתנת בידי גדולי הדור, אלא בידי כל האדם, כי: "לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא … כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ"

רק יותר מאוחר ניסו חז"ל לטעון שהתורה ניתנה להם בלבד, ולכן יש רק להם הבלעדיות על פֵירוּשה. בתחילת פרקי אבות כתוב:

"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"

אבל האמת היא שבסופו של דבר הסמכות אינה נמצאת בידי מישהו אחר אלא בידי כל אחת ואחד מאיתנו

  • בעידן הקורונה אנחנו יודעים שוועדת הקורונה או הממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצָה, אך התנהגותו של העם תקבע בסופו של דבר מה תהיינה התוצאות

כל-כך מתאים שבשבוע זה שלפני הימים הנוראים פרשתנו כוללת את המלים:

"הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒. הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ"

  • דווקא בתחילת פרשת 'וילך' שאנו גם קוראים השבוע יתוודה משה שהוא הגיע לסוף הדרך. הוא אומר לעם: "בֶּן־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽה' אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה"
  • אך כל עוד אנחנו חיים מעמיד ה' בפנינו את הברכה והקללה, ויש לנו החופש לבחור. במילותיו של וויקטור פרנקל:

"אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדָבָר אחד: את האחרונה שֶבְחֵירוּיות אנוש – לבחור את עמדתו … לָבּוֹר את דרכו"