פרשת פנחס – דבר תורה
הפרשה של השבוע לשעבר הסתיימה עם מעשה קנאות שאין כמוהו בכל התורה:
"וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ. וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ."
על שכרו של פנחס על מעשה הקנאות אנו קוראים רק בתחילת פרשת השבוע הנוכחי, פרשת פינחס:
"לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם"
- זה כאילו לקח לאל זמן על מנת לחשוב על מה לעשות עם קנאי כמו פנחס
- השכר שקיבל פנחס היה ללמד אותו ואת בניו שדרכי התורה הנן "דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" או כפי שאמר רבי נחמן מברסלב: "כי הכהונה היא בחינת אהבה" ושלא כל דבר אפשר להשיג ע"י כוחניות וקנאות
- ונאמר בתלמוד הירושלמי: "שלא ברצון חכמים" – כלומר, שמעשה הזוועה של פנחס היה נגד רצונם של החכמים
כפי שאנו יודעים לצערנו, הקנאות לא הייתה מנת חלקו של פנחס בן אלעזר בלבד, אלא מְלַוָוה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה
- אחרת איך אפשר להבין את אלה האומרים שאסור ליהודי אתיופי לגעת ביין כשר?
- אחרת איך אפשר לפרש את דבריו של ח"כ ינון אזולאי, אשר בעניין סוגית מתווה הכותל אמר השבוע בכנסת: "היום שמענו שהייתה איזושהי רעידת אדמה. אולי נעשֶה קצת חשבון נפש שרעידת האדמה הזו היא בגלל שמישהו פה מנסה לגעת לנו בַקדוש לנו?"
הקיצוניות הדתית תמיד היוותה איום על עם ישראל לא רק בתקופת התנ"ך אלא עד בעצם הים הזה.
אנו הנמצאים בתקופת שלושת השבועות שבין פריצת חומות ירושלים בי"ז בתמוז לבין חורבן בית המקדש בט' באב. מעניין לקרוא מה שהיה לחז"ל לומר על הסיבות לחורבן בַיִת שני.
- כתוב בתוספתא יומא: "מעשה בשנים כוהנים שהיו שווים רצים ועולין בַכֶבֶשׂ. דחף אחד מהן את חברו לתוך ארבע אמות. נטל סכין ותקע לו בלבו"
- כל אחד עמד על זכותו לשרת בקודש, אך היה מסוגל מוכן להשאיר מקום לשני
הקנאות אינה משאירה מקום לשני ואין בה מקום לִבְרית שלום. לכן חרב בית המקדש