פרשת קורח – דבר תורה
פרשת השבוע, שהיא פרשת קורח, וגם ההפטרה מסֵפֶר שמואל א', מתעסקות בַמנהיגות
– איך בוחרים מנהיג ראוי ומה צריכות להיות תכונותיו?
יש מדרש יפהפה המתאר למה בחר הקב"ה במשה להוביל את העם. כתוב:
"כשהיה משה רועה צאן של יתרו בַמדבר, ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו עד שהגיע לְחָסוּת. כיון שהגיע לחסוּת נִזדַמנָה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר לו: אני לא הייתי יודע שרץ הייתָ מפני שעייף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם – חייך, אתה תִרעה צאני"
– משה היה אדם אשר דאג קודם כל לַאחרים. הדוגמא הראשונה של האכפתיות שלו נמצאת בספר שמות כשבני ישראל היו במצרים:
"וַיְהִ֣י בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו. וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י"
– וכשהוא ברח ממצרים, הדבר הראשון שעליו מסופר הוא על איך שהוא הציל את בנותיו של יתרו. כתוב:
"וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן. וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם"
אבל משה רבנו לא היה גיבור, כעֵין סופרמן. דווקא הוא ראה את עצמו כ"כְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן" והתורה מתארת אותו כ"עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"
– לא פלא שכאשר קורח ועדתו ניסו לארגן פוטש נגד משה ומשפחתו, לא ניסה משה להתגונן או להצדיק את עצמו, אלא כתוב: "וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו"
– קורח האשים אותו בהתנשאות, אך מדרש תנחומא תֵאֵר את משה מֵגיב לַהתקפה עליו במלים: "לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה"
– כמה זה שונה מהשרים וּסגָני השרים של היום!
וְכאשר פנה העם לשמואל הנביא מאות שנים לאחר מכן, וביקש ממנו להמליך עליהם מלך, תגובתו הראשונה שלו הייתה קשורה לטוהר המידות: "אֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר"
– רק אדם טהור ראוי להמליך על העם מלך. ובכל זאת השררה הנָה מסוכנת. מזהיר ספר דברים:
"כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ … וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי.
שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה' אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ (כלומר, שיהיה אדם ערכי) … וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד … לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו" – הבעיה היא תמיד ההתנשאות – תכונה שהייתה כל-כך רחוקה ממשה
ההתנשאות הנָה תמיד הסכנה הכי גדולה הטמונה בַמנהיגות, לא רק בְעולם בתנ"ך אלא גם בימינו