פרשת קרח – דבר תורה
כולנו מכירים את המרד שניסה קרח ועדתו להוביל נגד מנהיגותם של משה ואהרן:
"וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן. וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־ שֵֽׁם. וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה' וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'."
צריך להבין את הקונטקסט. רק לפני שבוע קראנו את פרשת המרגלים כאשר הבין העם מה יהיה גורלו:
"בַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכָל־פְּקֻדֵיכֶם֙ לְכָל־מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי. אִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן."
העם נמצא במצב של ייאוש. כפי שמפרש הרמב"ן:
"אמרו: הנה הֵבֵאתָ אותנו אל המקום הזה ולא קִייָמתָ בנו מה שנָדַרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר"
- ואין תנאים יותר טובים וקרקע יותר פורייה לְפופוליסט כמו קורח כדי להציע אלטרנטיבה ולתפוס את השלטון. כאשר העם מתייאש. הפופוליזם הוא הפוליטיקה של זעם
- זה היה נכון לגבי מוסוליני, לגבי פרנקו ולגבי היטלר
- וזה נכון גם היום לגבי התחזקות המפלגות הפשיסטיות באירופה ובמקומות אחרים
מטרתו של הפופוליסט בראשית דרכו הוא לפַלֵג.
- את המלים "וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח" שאיתן מתחילה הפרשה תירגם אונקלוס: "ואתפלג"
הפופוליזם פורח כאשר יש אי שביעות רצון מתִפְקוּדה של המנהיגות הפוליטית הקיימת, וההרגשה שאין חלוקה הוגנת של המשאבים
- לכן אומר משה בהגנה עצמית: " לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם"
- בהפטרה של שבת זו יאמר שמואל הנביא בהגנה עצמית מלים דומות:
"אֶת־שׁוֹר֩ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם"
אך קורח מַציג את משה ואהרון כמושחתים ומאשים אותם בנפוטיזם. לעומתם הוא מנסה כפופוליסט להציג את עצמו כאַחַד העם. לכן הוא מַצהיר: "כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה' וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'"
יש גם אצל הפופוליסט הרצון להציג נוסטלגיה מזויפת של הֶעָבָר הוורוד. לכן טוענים דתן ואבירם: "הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר"
הטעות של קורח ועדתו לא הייתה שהם התווכחו עם משה ואהרן. יש מקום לוויכוחים ולמחלוקות בכל חברה מתוקנת, אלא שניסיון המרד לא היה לשם שמים על מנת לקדם את החברה אלא מתוך מטרה אגואיסטית בלבד. לכן כתוב בפרקי אבות:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו."