פרשת שמיני
בשבת זו שלפני יום הזיכרון לַשואה ולַגבורה אנו קוראים את פרשת שמיני אשר בה מתרחשת טרגדיה משפחתית
"וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם. וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה'."
- המפרשים מנסים בכל מיני דרכים להסביר את האסון:
- בגדיהם לא היו ראויים
- הם עברו על ההוראה לא לשתות יין
- הם נכנסו ללא הודאה לקודש הקדשים
- הם הקריבו איזשהו קרבן כשלא נצטוו
- הם לא לקחו נשים כי היו כל-כך שקועים בשירות ה'
- יש תמיד אנשים אשר מנסים להצדיק או להסביר את מה שגרם לאסון זה או אחר
- בתפילת המוסף המסורתית כתוב: "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"
- הרב מרדכי אליהו האשים את הרפורמים על גרימת השואה
אבל יותר מעניין לקרוא את מה שכתוב על אהרון הכהן כששמע על מותם של בניו נדב ואביהוא. תגובתו מתבאת בשתי מלים בודדות: "וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"
- רבי יצחק אבוהב, שהיה מגדולי ספרד במאה ה- 15, כתב: "בשכר עֲנָוָתנוּתוֹ של אהרן ע"ה זכה לברך את ישראל ברכת כהנים, שהם ששים אותיות, כַמנין " וַיִּדֹּ֖ם".
- לא תמיד צריך להסביר או להצדיק כל דבר. לפעמים התשובה הכי נכונה, נבונה ומתאימה היא הדממה, דבר המזכיר את תגובתו של האל למעשה אליהו אחרי הריגת נביאי הבעל:
"וְהִנֵּ֧ה ה' עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה'. לֹ֥א בָר֖וּחַ ה'. וְאַחַ֤ר הָר֙וּחַ֙ רַ֔עַשׁ. לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה'. וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ. לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה'. וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה."
אך לחזור לשואה. אסיים בשאלתו של יהודי חסידי בשם צבי פרימן: "למי יש יותר אמונה: לַכופר שלא יכול לקבל את קיומו של אלוהים אחרי השואה, או למאמין המייחס זוועות שכאלה לרצונו של אלוהים להעניש? …גישת ה"עונש על חטאיהם" היא בבחינת עלבון בלתי נסבל לעם הקודש היהודי וְלֵאלוהיו."
תם ולא נשלם