פרשת תולדות – דבר תורה

נובמבר 9, 2018 /  Michael Boyden  /  כללי

הסיפור של עם ישראל הוא סיפור של מריבות ושל הניסיון של האחד להתגבר על השני. זה מתחיל כבר בַמלים הפותחות של פרשת תולדות כשאומר האל לרבקה:

"שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר"

• כידוע מדובר בלידת התאומים יעקב ועשו
• יעקב מסמל את עם ישראל "אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים" לעומת עשו המסמל סוג אחר של אדם "אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה"
• יש הגדות מימי הביניים עם איורים של הרָשָע כאיש ציד

אך כבר בתנ"ך בהפטרה שאנו קוראים השבוע מִסֵפֶר מלאכי מזוהֶה עשו עם אויבי ישראל:

"וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר. כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַאֲנִ֣י אֶהֱר֑וֹס וְקָרְא֤וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם ה' עַד־עוֹלָֽם."

"עד עולם" כתוב. על פי תפיסה זו עֵשָו הנו כל אויב ישראל מאדום דרך רומא והנצרות עד בעצם בתאריך הזה ביום אשר בו התרחש ליל הבדולח

• כתב הפרשן ר' יצחק אברבנאל, שפעל ללא הצלחה לביטול גזירת גירוש ספרד:
  "והנה חכמי האמת קיבלו שנפש עֵשָו נתגלגלה בנפש ישו הנוצרי… ומפני זה כל המחזיקים בדתו ואמונתו ועובדים אותו היה ראוי שייקָראו בני אֱדום כיון שישו הוא עֵשָו, ועֵשָו הוא אֱדום, והנה ברומי היתה התחלת הדת הזאת ושורשה, וקיסרֵי רומי ומלכי הנוצרים קיבלו אותה ראשונה, ולכן כל הנוצרים המאמינים בְדת ישו הם בלי ספק בני אֱדום בני עֵשָו".

קשה לקרוא מלים אלו היום כשאנו יודעים שהיו נוצרים אשר סיכנו ומסרו את חייהם על מנת להציל יהודים בתקופת השואה

יש כאלה המאמינים שעֵשָו ילווה את עם ישראל עד לימות המשיח. אחרי שֶשמע עֵשָו שגנב יעקב את הברכה מאביו כתוב: "וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ". על מלים אלו כתוב בזוהר:

"אמר רבי יצחק:  גאולתם של ישראל אינה תלויה אלא בִבְכִי כאשר יִשְלְמו ויִכְלו בְכִי ודמעות שבכה עשו לפני אביו"

• כלומר, המריבוֹת והעוינוּת ילוו אותנו לאורך כל ההיסטוריה

אך יש גם גישה אחרת המקבלת ביטוי בַמפגש בין יעקב לעשו אחרי שנים רבות של ניתוק

• כתוב בפרשת וישלח: "וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א… וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ"

הבכי לא חייב להיות סיבה למריבה אלא יכול גם לסמן את הדרך חזרה להתפייס