פרשת תצווה – דבר תורה

לומר את האמת, יש פרשות שבתורה שקל להזדהות עם תוכנן, ויש פרשות המתארות עולם שאבד עליו הכלח

  • פרשת תצווה כוללת תיאור של בגדי הכהונה, החושן, האפוד, המעיל, מכנסי הבד, הכתונת והאבנט
  • והתיאור של בגדיהם מסתיים במלים: "וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ"

עד כאן הכול טוב ויפה. אך לאחר מכן כתוב: "וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י", ויש רשימת פעולות הכוללת את המצווה:

"וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר: וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י ה' פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:"

איך יהודי מודרני, אשר אינו מתפלל לבניית בית שלישי, יכול להתמודד עם חומר כזה?

  • בפרשת אמור כתוב: "וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד:"
  • על המלים הללו אמר רבי שמואל בר נחמני: "אליך – ולא לי. לא לאורה אני צריך"
  • על המנורה והשולחן ללחם הפנים שהיו במשכן העיר ר' זריקא בשם ר' אלעזר: "לא לאכילה אני צריך, ולא לאורה אני צריך"
  • וכשנבנָה בית המקדש כתוב בספר מלכים: "וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים", ומאיר הברייתא: "שקופין [מבפנים] ואטומים [מבחוץ], לא לאורה אני צריך"

כלומר, כל המערכת, המבנה והפולחן באים לענות על הצרכים של האדם ולא של האלוהים. ולכן החומר שהתייחסתי אליו הוא מעניין מבחינה היסטורית ומתאר פולחן קדום, אך העיקר אינו סוג הפולחן אלא מטרתו. כתוב בסוף פרשתנו:

"וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי: וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים: וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י ה' אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיהֶֽם:"

ולכן, כל מסגרת המאפשרת לאדם להתקרב לאלוהיו היא לגיטימית, ולא חייבים לבנות בית שלישי על מנת להרגיש את נוכחותו של האל בחיינו. הקדושה נמצאת במעשינו ולא בהכרֵחַ במקום אחר