שבת חול המועד פסח
לפני כארבעים שנה ביקרתי פעמיים בברית המועצות לשעבר כשליח של לשכת הקשר של ממשלת ישראל על מנת לבקר ולעזור ככול שאפשר למסורבי העלייה אשר סבלו תחת השלטון הקומוניסטי האכזרי
- ביקרתי אצל ליאוניד וולבובסקי, מורה לעברית בלנינגראד ומסורב עלייה שנים רבות אשר נשלח למחנה עבודה בסיביר באשמת השמצת ברית המועצות
- אכלתי ארוחת צהריים בדירתה של אידה נודל, אשר נשלחה לסיביר לארבע שנים
- אך לא אשכח את ביקורי אצל ולדימיר סלפק. הוא לא היה רק אסיר ציון. במשך כשני עשורים הוא היה הדמות המרכזית בתנועת המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות
- ביקרתי את ולדימיר בדירתו ברחוב גורקי במוסקבה
- לא יכולנו דבר אחד עם השני, כי היו מיקרופונים טמונים בְקירות דירתו
- פתאום היתה נקישה בדלת. חששתי שיהיו שם סוכני ק.ג.ב. אשר באו לעצור אותי, אך עמד שם חבר של ולדימיר עם חבילה עטופה בנייר עיתון. בפנים היו מצות
- כשעזבתי את דירתו אמרתי לולדימיר "לשנה הבאה בירושלים". הוא ענה לי: "לא,לא, לא. לשנה הזאת בירושלים!"
בליל הסדר באנגליה היינו קוראים תפילה מיוחדת:
מצה זו שאנו מיחדים על שום מה? הַשַתָא בִזְמן חרותנו נזכור שיהודי ברית המועצות אינם בני חורין."
מאז עברו ארבעים שנה. השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו היום היא: מי הם אלה אשר אינם בני חורין היום? האם נחשוב על הפליטים מסוריה או מסודאן? האם נחשוב על הפליסטינאים שהם גם קורבנות של המצב הפוליטי הקיים? או האם נחשוב גם של העניים בחברתנו שהם קרבנות העוני? אף פעם לא נשכח את המצווה בספר שמות: "וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם."