שבת נחמו – דבר תורה
חורבן בית המקדש, ואיתו אבדן העצמאות היהודית, היה יכול בקלות להביא לסופו של העם יהודי
- מה עושים כשהעולם מסביבנו חָרַב ונראָה פחות בטוח ומבטיח? איך אפשר לא להתייאש?
- בימים אלה של איום הקורונה פונים רבים לארגון עֵר"ן לסיוע נפשי על מנת להוריד את מפלס החרדה
- ההצעה הראשונה של המייעצת ד"ר שירי דניאלס היא לחשוב מחשבות חיוביות
אלפיים ושש מאות שנה לפני ד"ר דניאלס כבר ידע הנביא ירמיה על החשיבות של מחשבות חיוביות ופעילות בונָה תקווה בעת צרה
- ההפטרה שקוראים מחר מתחילה במלים "נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם", אבל הנחמה לא מגיעה באמצעות מחשבות בלבד אלא בָראש ובָראשונה על ידי מעשים. לכן מציע ירמיה הנביא: "בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן. קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֘ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ"
- נכון. העם היה בגלות, ובכל-זאת הוא הוסיף: "וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־ה' כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם"
- לכן נהוג בחו"ל עד היום להתפלל לשלום המלכות
אחרי חורבן הבית העם היה יכול להתייאש. היו אנשים, כמו בר כוכבא אשר ניסה למרוד נגד האימפריה הרומית ואלעזר בן יאיר ואנשיו אשר העדיפו להתאבד בַמצדה מעל להיכנע
- אך עם ישראל לא שרד בזכותם, אלא כתוצאה ממעשיהם של מנהיגים כמו יוחנן בן זכאי, אשר היה מסוגל להבין שעתידו של עם ישראל לא היה תלוי בירושלים. לכן, ערב חורבן בית שני הוא פנה לאספסיינוס, מפקד בצבא הרומי, בַמלים: "תן לי יבנה וחכמיה"
אולי אַחד הדברים שלמדנו בימים המטורפים האלה של קורונה הוא להוריד ציפיות, להסתפק במועט עד יעבור זעם
- יש סיפור יפה באבות דרבי נתן:
"פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל יֵרָע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח'."
מֶסֶר זה של התמודדות עם קשיים היה חשוב לא רק אחרי חורבן בֵית המקדש אלא גם בימינו אנו