פרשת בשלח

בפרשת בשלח אנו מגיעים לַשיא בַּסאגה של יציאת בני ישראל ממצרים

-          פעמים רבות שינה פרעה את דעתו בעניין שִׁחרורם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם."

-         אך ההיסוס אינו נמצא מצִדו של המעביד בלבד אלא גם אצל העבד עצמו:

"מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע."

          -    מסביר הפרשן יצחק אברבנאל: "כי טוב היה לנו למות שם בעַבדותינו

               יותר מהיותינו בַּמדבר הזה בני חורין."

-         חירות מֵעוֹל חיצוני בלבד, מותירה את האדם בתחושת בדידות ואַפסות בלתי  נסבלת שממנה מבקש הוא לנוּס.

-         האם באמת אכלו בשר במצרים? אומר המדרש: "לא כתיב 'באכלנו מסיר הבשר' אלא 'בשבתנו' שהיו אוכלין לַחְמָם בלא בשר"

-    כשאנו זוכרים את העבר יש לנו נטייה ליַפּות אותו

-         מצבם של בני ישראל היה דומה לזה של האסיר היוצא מבית-כלא אחרי שנים רבות של בידוד. איך יתמודד עם מצבו החדש? האם לא עדיף היה להישאר עם הוודאות והידוע?

החופש גם מביא איתו את אבדן הגבולות

-         כשהמטיר האל מָן מן השמים, כתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ   עַד בֹּקֶר." אך המקרא ממשיך: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד  בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ."

-         אולי הלקח להפיק מזה הוא שלמרות שהחירות אינה דוגלת ברעַב היא נגד העוֹדפוּת ותאוות הית

החופש מביא איתו הזדמנויות אך גם סכנות. לכן כתוב:

         " וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."

-         להיות עם חופשי הוא גם להתמודד עם הסכנות והאיומים העומדים בדרך

-         אולי זוהי אחת הסיבות שהפרשה מגיעה לסיומה עם הסיפור על המלחמה בין עמלק לעם ישראל בִּרְפִידִים.

בשבוע שבו מדברים כל-כך הרבה על גידול האנטישמיות בעולם והסכנה של איראן בעלת נשק אטומי, אנו זוכרים את המלים האחרונות של הפרשה:

          "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר."

          - ומהי "מִדֹּר דֹּר"? לפי המדרש: בגימטריא - לימי משיח