היחס לאויב

 

 

השבוע פרסם הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, בדף הפייסבוק שלו מסמך תחת הכותרת "חוות דעת הלכתית בְנושא הקשור לַמלחמה בעזה." ובחוות הדעת שלו הוא כתב:

 

"בשעת מלחמה מותר לעם המותקף גם להעניש את אוכלוסיית האויב בצעדי עונָשין שימצא לנכון, כגון למנוע אספקה או חשמל וכן להפגיז את כל האזור לפי שיקול דעתו של שר הצבא ולא לסכן סתם חיילים אלא לנקוט באמצעי התרעה מוחצים כדי להדביר את האויב. במקרה של עזה מותר יהיה לשר הביטחון להורות אפילו על הַחרָבַת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול ולמנוע פגיעה בבני עמנו הסובלים זה זמן רב מהאויבים סביב. כל מיני דיבורים של הומניזם והתחַשבות הם כאַיִן מול הצלת אחינו בדרום ובכל מרחבי ארצנו והחזרת השקט לארצנו."

 

המהר"ל מפראג כתב בנימה דומה על פרשת דינה:

 

"בְמקום שעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם - כיוון שמכלל העם הוא, כיוון שפרצו להם תחילה, מותרים ליקח נקמתם מהם."

 

אך יש גישה שונה בדבריו של הרמב"ם:

 

"נצטווינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור, שאם ירצו לברוח יהיה להם דרך לנוס משם. כי בזה ילמוד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת המלחמה."

 

כתב הרב שלמה גורן בספרו, "משיב מלחמה - שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה ובטחון":

 

"על אף מצוות הלחימה המפורשת בתורה, מצווים אנו לחוס גם על האויב, שלא להרוג אפילו בשעת מלחמה, אלא בזמן שקיים הכרח להגנה עצמית לצורך כיבוש ולניצחון; ולא לפגוע בְאוכלוסייה בלתי לוחמת, ובוודאי שאסור לפגוע בנשים וילדים שאינם משתתפים במלחמה."

 

אסיים בַמדרש הידוע על תגובתו של הקב"ה לטביעת הצבא המצרי בים סוף. אחרי שכתוב שבני ישראל שרו את שירת הים, ביקשו מלאכי השרת להצטרף. כתוב במדרש:

 

"ר' שמואל בר נחמן א"ר יונתן ... באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. א"ל הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני."