dvar torah

פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך כוללת את הסיפור הידוע על התנגדותם של אֶחָיו של משה לאשתו ציפורה

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח."

- מעניין שרק מרים נענשה על המעשה, ואהרון נשאר בעיני חז"ל כ"רודף שלום".

- אין כל ספק שמִרים כאישה מקבלת יחס שוביניסטי בלתי שוויוני. אמרו חכמים "כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו"

- לאומת מרים, כתוב על אהרון בַמדרש כי הוא "היה רודף שלום ואוהב שלום ומשִׂים שלום בין איש לאשתו ובין אישה לחברתה."

- התיאור של אהרון כ"איש שלום" מסתמך על תגובתם של בני ישראל כשהלך לעולמו. שם כתוב: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל."

- המקרא משתמש במילה "כל" פעמיים על מנת להדגיש שלא היו לו אויבים

שלום אינו מובן מאליו. לכן מדבר המקרא על הצורך בלרדוף אותו

- כתוב במדרש: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יושב אדם במקומו ושותק, האיך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד? אלא יֵצֵא ממקומו ויחזור בָעולם, וירדוף שלום בישראל שנאמר: 'בקש שלום ורדפהו'."

אך נחזור לביקורת שהיתה למרים ולאהרון על משה. האם התנהגו בצורה בלתי ראויה? האם הגיע למרים לקבל עונש כלשהו כשהיא בעצמה הצילה את חייו של משה כשהיה תינוק? האם אסור לנו לפעמים לומר את האמת?

- כתוב בתורה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא."

- אבל כתב פנים יפות, רבי פנחס הורוויץ: "מצווה הוא להוכיח אותו בדרך אהבה". הביקורת של מרים ואהרון לא היה מתוך אהבה

נסיים עם דבריו של הרמב"ם:

"אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: 'כך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'. אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם."

והרמב"ם מסיים את דבריו בהתייחסות להוצאת דיבת הארץ רעה ע"י המרגלים במלים: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדוּר בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם. ולא נחתם גזר דין על אבותינו בַמדבר אלא על לשון הרע לבד."



			פרשת בהעלותך פרשת בהעלותך כוללת את הסיפור הידוע על התנגדותם של אֶחָיו של משה לאשתו ציפורה "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח." - מעניין שרק מרים נענשה על המעשה, ואהרון נשאר בעיני חז"ל כ"רודף שלום". - אין כל ספק שמִרים כאישה מקבלת יחס שוביניסטי בלתי שוויוני. אמרו חכמים "כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו" - לאומת מרים, כתוב על אהרון בַמדרש כי הוא "היה רודף שלום ואוהב שלום ומשִׂים שלום בין איש לאשתו ובין אישה לחברתה." - התיאור של אהרון כ"איש שלום" מסתמך על תגובתם של בני ישראל כשהלך לעולמו. שם כתוב: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל." - המקרא משתמש במילה "כל" פעמיים על מנת להדגיש שלא היו לו אויבים שלום אינו מובן מאליו. לכן מדבר המקרא על הצורך בלרדוף אותו - כתוב במדרש: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יושב אדם במקומו ושותק, האיך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד? אלא יֵצֵא ממקומו ויחזור בָעולם, וירדוף שלום בישראל שנאמר: 'בקש שלום ורדפהו'." אך נחזור לביקורת שהיתה למרים ולאהרון על משה. האם התנהגו בצורה בלתי ראויה? האם הגיע למרים לקבל עונש כלשהו כשהיא בעצמה הצילה את חייו של משה כשהיה תינוק? האם אסור לנו לפעמים לומר את האמת? - כתוב בתורה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא." - אבל כתב פנים יפות, רבי פנחס הורוויץ: "מצווה הוא להוכיח אותו בדרך אהבה". הביקורת של מרים ואהרון לא היה מתוך אהבה נסיים עם דבריו של הרמב"ם: "אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: 'כך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'. אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם." והרמב"ם מסיים את דבריו בהתייחסות להוצאת דיבת הארץ רעה ע"י המרגלים במלים: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדוּר בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם. ולא נחתם גזר דין על אבותינו בַמדבר אלא על לשון הרע לבד."