מומלץ בחום
"יהודי הוא מעשה שאין לו סוף. יהודי הוא תמיד בדרך" (הרבי מקוצק)
במרוצת הדורות, מאז ימי בית שני ובתקופת הגלויות, השכילה היהדות לשמר את עצמה על ידי התמקדות בשמירה קפדנית של המצוות. לא היה בכוחה של היהדות לשמר את אחדותה מול כל זרמי המחשבה שצפו ועלו בתרבות העולם שמסביב אלמלא קיום "ועשו סייג לתורה" שמשמעותה זיהוי היהדות עם שימור המצוות. התפילה נעשתה תפילת קבע שבה האדם מוותר במידה רבה על הערנות לרחשי ליבו – למען מטרות הקולקטיב הלאומי.
אולם בדורנו, דור של "איך זה מרגיש לך", חייבת היהדות להפתח לתקוותיו, מצוקותיו ורחשי לבו של היחיד – וזהו מפעלה הגדול של היהדות הרפורמית.
קהילת יונתן השכילה להחזיר לבניה את "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" – תפילתו של בעל התהלים שבאה מ"עומקא דליבא".
בדורנו היהדות אינה מאויימת עוד על ידי אלילות ועבודה זרה ובמצב זה עבודת אלוהים ולימוד תורה חייבים לקבל פנים אחרות. אין יותר מקום לממסד שהופך לבעלים על הקדושה ולכן המאבק על פלורליזם יהודי הוא חלק מהדרך האינסופית של היהדות לשמר את ייחודה ובאותה עת לקיים פתיחות לרוחות העולם ברוח ספר הזוהר – "לית אתר פנוי מניה" (אין מקם פנוי מאלוהות).
כל אלה הם חלק מהדרך האינסופית שעליה הצביע הרבי מקוצק וקהילת יונתן רושמת דף מפואר בדרך זו.
ד"ר מיכה אנקורי