פרשת בא
פרשת בא שאנו קוראים השבוע מתארת את המכות האחרונות אשר הביא ה' על מצרים ואת ההכנות האחרונות שעשו בני ישראל לפני צאתם מעבדות לחירות
- בין היתר מתארת הפרשה את קרבן הפסח "מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים" אשר מִדַמוֹ נָתנו אבותינו "עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף" ואת אכילת הקרבן:
"וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ" – מלים שאנו מכירים מכְּריכת פסח, מצה והמרור בליל הסדר
מה שמעניין במיוחד בַתיאור של אכילת קרבן הפסח הוא היחס לַלא-יהודי, לַזָר. כתוב:
"וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֘ לַה' הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ"
- כאן לא מדובר ב"גר צדק" – אדם המבקש להצטרף לעם היהודי – אלא ב"גר תושב" – כלומר אדם שאינו מעַמנו
- על מנת לקחת חלק בַאֲכילת קרבן הפסח, יש עליו על פי התורה לעשות דבר אחד בלבד: "הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר"
- על ידי כך זה לא רק שהוא יכול להשתתף בַקרבן, אלא ובעיקר מה שכתוב לאחר מכן: "וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ"
- הפרשן יצחק אברבנאל, אשר חי בפורטוגל במאה ה-15, כתב: "התושב הנזכָר כאן הוא גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת אלילים ובא להתיישב עם ישראל, כי בזולת זה לא היו מניחים אותו לשבת בתוכם"
- אך כמובן הגישה הליברלית הזאת לא הייתה מקובלת על כולם. הרי כתוב ב"תורה תמימה", אשר כתב הליטאי, הרב ברוך אפשטיין, בסוף המאה ה-19:
"בָא הכתוב והִשווָה את הגר לָאזרח לכל מצוות שבתורה"
מעניין לראות את ההבדל בגישות של אברבנאל הספרדי ואפשטיין הליטאי
- לפי אברבנאל היה מספיק לא לעבוד עבודת אלילים
- אך אפשטיין התייחס לכל המצוות שיש בתורה
חבל שהממסד הדתי האורתודוקסי לא אימץ את גישתו של הרב אברבנאל כאשר היה מדובר בקליטת גל העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-80 וה-90. היה מדובר בכמעט מיליון איש, אשר רבע מהם לא היו יהודים בעיני הממסד הרבני האורתודוקסי
הגישה המקבלת של התורה אִפְשְרה באותה תקופה לְרבים להצטרף לעם היהודי עד כדי כך שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים כתוב: "וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם". ומי היה ה"עֵ֥רֶב רַ֖ב"? על פי אברבנאל: "והם עִרבוּביָא ממצריים ואומות אחרות שנתערבו בהם"