פרשת בשלח – דבר תורה  

בְעולם של פייק ניוז ושל פוטו שופ, אשר בו אפשר כל-כך בקלות להפיץ סיפורי קונספירציה ותמונות מזויפות, קשה לפעמים להבחין בין האמת לבין השקר. בְמה אפשר להאמין ובמי אפשר לבטוח?

בני ישראל יוצאים ממצרים אחרי מאות שנות עבדות. מדובר בְעם מפוחד וסַפקָני. לכן כתוב:                                                                                                         "וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה"

  • מה הפירוש של המלים "כי קרוב הוא"? על פי אַחד המדרשים: "קרוב הדרך לחזור למצרים"
  • כאשר אין לָעם ביטחון בעצמו ובַדרך, כל-כך קל לחזור אחורה לַמוּכר גם כאשר הוא קשֶה ומכאיב

עם ישראל נמצא במקום כזה. ולכן, בָרגע שהוא רואה את המצרִים רודפים אחריו הוא מתלונן בפני משה:  "מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם?"

  • הוא רוצה לחזור לְמַה שהיה ומתחנן "מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יה' בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם"

רק אחרי קריעת ים סוף,, כאשר ראה העם את המצרִים טובעים בים כתוב:                      "וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־ה' וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ"

  • אין למילה "וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙" המשמעות המופשטת שיש בה היום, אלא הכוונה היא: אימון ובטחון
  • אך הביטחון היה זמני בלבד וחלף. כאשר לא היה לָעם מה לאכול, ואלוהים סיפק להם את הַשְּׂלָ֔ו, ציווה אותם משה מפורשות: "אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר" – כלומר, "אל תדאגו למחר, כי מחר תקבלו מנה חדשה"
  • אבל העם לא האמין, וכמו אלה אשר אגרו כמויות אדירות של נייר טואלט לפני הסגר הראשון, הם גם לא סמכו על הספקה מסודרת

בְעולם של אי וודאות כולנו זקוקים לחיזוק כדי להאמין שמחר יהיה יותר טוב. גם העם שאל כל יום בסַפקָנות "הֲיֵ֧שׁ ה' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן"

  • מעניין השימוש בַמילה "בְּקִרְבֵּ֖נוּ". על פי הפשט, משמעות המילה "בְּקִרְבֵּ֖נוּ" היא כמובן "בתוך המחנה". אך אפשר לפרש אותה אחרת. האימון והביטחון חייבים לבוא בסופו של דבר מִבִּפְנים, "בְּקִרְבֵּ֖נוּ", ולא עלינו לצפות שיבואו ממקום אחר
  • אין אמירה הממחישה זאת טוב יותר מהמלים שכתב יהודי על הקיר בִמְקום מסתור בקֶלן שבגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה: "אני מאמין בשמש גם כשהיא לא זורחת. אני מאמין באלוהים גם כשהוא שותק. אני מאמין שבכל מבחן יש תמיד דרך"