פרשת וארא – דבר תורה
בפרשת וארא שאנו קוראים השבוע משה רבנו מקבל את הציווי האלוהי להתחיל לבצע את משימתו כנביא:
"וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר. בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ"
מצד אחד אנו קוראים ממש בסוף התורה בפרשת "וזאת הברכה": "לֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ ה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים"
אך מצד שני תשובתו של משה לציווי הייתה: "הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם"
– כאשר האל הופיע אליו בַסנה הבוער, אמר משה: "מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם"
– כידוע הוא גם אמר על עצמו לא פחות מפעמיים: "אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם" – רש"י פירש את המלים: "אטום שפתים"
כמובן זה לא היה בדיוק נכון. רק צריך להסתכל בכמה דיבר משה בַתורה כולל שירת משה בפרשת האזינו. משה היה רחוק מלהיות אילם!
- הרמב"ם מבחין בין נבואתו של משה לבין זאת של נביאים אחרים:
- שאר הנביאים מקבלים את נבואתם על ידי מתווך, ואילו משה קיבל את נבואתו מהקב"ה במישרין
- שאר הנביאים מקבלים את נבואתם בשינה או במצב דְמוי שינה
- שאר הנביאים נתקפים אימה וחרדה כשהם מקבלים גילוי נבואי
- "שכל הנביאים לא תבוא הנבואה בבחירתם, אלא ברצון ה'. ופעמים שיעמוד הנביא משך שנים ולא תבוא נבואה… ומשה רבנו, כאשר רצה, אמר 'עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה ה' לָכֶֽם"
אדם כזה היה יכול להיות מלא מעצמו, יהיר ומתנשא, אך משה רבנו היה רחוק מזה
התורה מספרת לנו שהאיש משה היה "עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"
הלוואי שהפוליטיקאים של היום היו כמוהו, כי אם כן, העולם היה מקום יותר טוב כתוצאה מכך!