פרשת וילך – דבר תורה
עִם פרשת וילֶך כמעט הגענו לסוף חמשת חומשי התורה. רק נשארות פרשות "האזינו" ו"וזאת הברכה" עד שנגיע לשמחת תורה
פרשתנו מתחילה בַמילה "וילך". מה משמעות המילה "וילך"?
- זה היה יכול להיות הליכה פיזית כמו למשל כאשר כתוב בספר שמות: "וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם"
- אך האמת היא שאפילו כאן ההליכה אינה רק פיזית אלא גם מחשבתית מתוך דאגה לעמו. הרי כתוב: " אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם
- משה רבינו, אשר ברח ממצרים, מבין שהוא לא יכול להתנער מאחריותו ומייעודו
- הוא חוזר למצרים, הוא שָב, כמו שאנו אמורים לשוב בתקופה זו של עשרת ימי התשובה
המלים "וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה" מזכירות לנו הליכה אחרת שעליה אנו קוראים בספר בראשית כאשר האל פונה לאברם בַמִלים: "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ"
- גם כאן ההליכה אינה סתם פיזית, ממקום אחד למקום אחר, אלא גם אמונתית המתבטאת בַעֲזיבת העולם של עבודה זרה ואימוץ האמונה בָאל האחד
- לא במקרה המלים האחרונות בתפילת הנעילה של יום כיפור הנן "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים", שהייתה ההכרה וההכרזה של העם בעקבות מאבקו של אליהו נגד נביאי הבעל
- על האמונה בָאל האחד כתב ישעיהו ליבוביץ: "עיקרה של האמונה באלוהים הוא לא להאמין בְדבר שאינו אלוהי, לא לקדש מה שנובע מצרכים, אינטרסים, מגמות, אידיאלים וחזונות של האדם, גם אם מבחינה אנושית אלה הם דברים נעלים. וכשדברים אלה נעשים מקודשים יש לשבור אותם"
אך ההליכה של משה בפרשתנו היא הליכה מסוג אחר
- הקריאה לאברם "לך-לך" באה בתחילת מסע חייו, אך המלים "וילך משה" באות בסוף חייו
- ומיד לאחר מכן לא כתוב לאן הלך משה אלא "וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽה' אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה"
- אם כן, לא מדובר בהליכה פיזית אלא מנטאלית ורגשית, אלא כי על משה לקבל ולהפנים את העובדה שהוא הגיע לסוף דרכו ולא ייכנס לארץ המובטחת
שמואל דוד לוצאטו מקשר בין ההליכה של משה לבין קול השופר במעמד הר סיני שאנו גם משמיעים בימים אלה: "וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד"
- ההליכה של משה אינה מתוך ייאוש או אכזבה, אלא כמו שהשופר "הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק", גם הוא בעצמו אומר ליהושע: "חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ … וַֽה' ה֣וּא׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת"