פרשת ויקרא – דבר תורה
בשבועות האחרונים קראנו על בניית המשכן על כליו. הכול היה כל-כך אלגנטי ומפואר ובנוי ממיטב החומרים "כָּל־הַזָּ֗הָב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ"
- התיאור העשיר הזה כל-כך רחוק ממה שכתוב בפרשת משפטים אחרי עשרת הדיברות. שם אנו קוראים: "מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ"
- כלומר, אמר האל לעם: "אינני זקוק למשהו פאנסי"
- אפילו כתוב: "וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית" כלומר, קחו חומרים מהטבע בלי לשנות אותם, או כפי שכתב אבן עזרא: "אבנים שלמות כמו שהן נבראות"
המצווה לבנות את המשכן ניתנה רק אחרי מעשה העגל. היה ברור שבני ישראל התרשמו מהפאר והיה צורך להתמודד עם שאיפתם. אך קדושת האל לא מילאה את המשכן אלא אם האל בחר בכך
הפאר יכול למשוך ולהלהיב אותנו, אך הוא יכול גם להרחיק אותנו מהעיקר .כתב הזמר לאונרד כהן:
"ביקשתי מאבי
אמרתי, "אבא, שַנֵה את שמי."
השם בו אני משתמש עתה מכוסֶה
בפחד וזוהמה ופחדנות ובושה.
"אם כן, תן לי להתחיל מחדש" זעקתי.
"בבקשה, תן לי להתחיל מחדש."
אני רוצה פנים יפות הפעם,
אני רוצה רוח רגועה."
"מעולם לא פניתי הצידה," הוא אמר,
"מעולם לא הרחקתי לכת.
אתה הוא זה שבנה את המקדש
אתה הוא זה שכיסה את פניי."