פרשת ויקרא – דבר תורה
השבוע התחלנו לקרוא את החומש השלישי שֶמִבֵין חמשת חומשי התורה, ספר ויקרא, שחז"ל כינו "תורת כהנים"
- הספר מתחיל במלים: "וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר"
מדוע קורא ה' אל משה? מדוע נפתח כך הספר? בפסוקים המסיימים את ספר שמות אנו קוראים:
"וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן"
- אין אפשרות להתקרב לקודש, להיוועד עם ה', כי כבוד ה' מלא את המשכן. אפילו משה, שהקים במו ידיו את המשכן – אינו יכול. עד אשר קורא לו הקב"ה
אם תסתכלו בתורה עצמה או בכל ספר תנ"ך, תראו שהאות אל"ף בַמילה "ויקרא" בתחילת פרשתנו יותר קטנה מהאותיות האחרות, מה שנקרא בארמית "אלף זעירא", ונשאלת השאלה: למה?
- כתב "בעל הטורים" הרב יעקב בן אשר, אשר חי במאה ה- 13:
"משה היה גדול ועניו. לא רצה לכתוב אלא "וַיִקָר" לְשון מִקרֶה, כאילו לא דיבר הקדוש ברוך הוא עִמו אלא בַחלום כדרך שנאמר בבלעם (במדבר כג ד). כאילו לא נראָה לו השם אלא במקרֶה. ואמר לו הקדוש ברוך הוא לכתוב גם האל"ף. ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענוה שלא יכתבֶנָה אלא קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה וכְתָבָה קטנה"
- פעם היו לעם ישראל מנהיגים, אשר לא היו צריכים להדגיש את חשיבותם של עצמם
הסביר רש"י: "לכל דִבְרות ולכל אמירות ולכל צוויים קָדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) "וקרא זה אל זה". אבל לנביאי אומות העולם נגלָה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר "וַיִּקָּ֥ר אלהים אל בלעם"
- הרב יונתן זקס הדגיש את ההבדל בין המלים "מקרָא" ו"מקרֶה" והוסיף"
"כמעט ולא שומעים את האות אל"ף. האל"ף הקטנה היא כמעט סמויה…. התורה רומזת לנו לא לצפות שנוכחותו של האל בַהיסטוריה תהיה תמיד בולטת ונראית לָעין כמו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף. רוב הזמן היא תהיה תלויה בָרגישות שלנו עצמנו. ההיסטוריה היהודית אינה סתם מקרית. להיות יהודי הוא להאמין שֶמַה שקורה לנו כעם הנו קריאתו של האל אלינו להיות "מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ"