פרשת וירא – דבר תורה
פרשת וַיֵּרָא עוסקת בהמשך תיאור קורות חייו של אברהם אבינו ובן אָחיו לוט. היא מספרת לנו על ביאת המלאכים, ומלמדת אותנו על בַית פתוח והכנסת אורחים. המלאכים מבשרים לאברהם ושרה על הולדת בנם. המלאכים ממשיכים אל השליחות הבאה: החרבת הערים סדום ועמורה אך האל חס על לוט ובנותיו. לאברהם ושרה נולד בן. בגיל שמונה ימים מל אותו אברהם, ונקרא שמו בישראל יצחק. שרה, האמא הטריה, חוששת מן ההשפעה השלילית של ישמעאל בן הגר על בנה יצחק, ומורָה לאברהם לגרש אותם מן הבית. הפרשה מסתיימת בציווי של אלוהים על אברהם לעקוד את בנו יחידו על המזבח בהר המוריה
בין היתר מתייחסת הפרשה לאירוע מזעזע אחרי חורבן סדום ועמורה. כתוב:
"וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו. וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ. לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע"
– אולי הן חששו שהם יישארו היחידים בכל העולם ורצו לדאוג לכך שתהיה המשכיות לאנושות
– מענין לראות איך חז"ל התייחסו לאירוע:
– "חיזקוני", הרב רבי חזקיה בן מנוח, אשר חי בצרפת במאה ה-13, האשים את בנותיו של לוט ואמר: "בנות לוט פרוצות בעריות היו, ודרכן לפַתות, שֶכֵּן פיתו את אביהן"
– לעומת זאת יש לרמב"ן דעה אחרת לחלוטין. הוא כתב: "והנה היו צנועות ולא רצו לאמר לאביהם שיישא אותן…. וכן רבותינו … מגנים את לוט מאד”
– כמה תגובותיהם דומות להתייחסותם של אנשים שונים למעשי אונס בימינו. יש כאלה המאשימים את האנס, ויש כאלה המאשימים את הקורבן!
ואם מדובר בנשים, ראוי שנזכיר את חנה סנש, אשר הוצאה להורג בהונגריה ב-כב' בחשוון התש"ה (7.11.1944), אשר יום השנה למותה יחול בשבוע הקרוב. כידוע היא נתפסה על ידי הנאצים במהלך שליחותה כצנחנית.
במכתב לאמה מ 30.3.1941 היא כתבה:
"ייתכן שהדור הנוכחי הושפע מתנועות אתיאיסטיות ואגנוסטיות באירופה ובאופן מובן השיל מעליו כל דבר אשר הזכיר לו את הגלות ואת הביטויים החיצוניים של הדת. מלבד זאת, בשל המבנה הלאומי יותר קשה לקיים פה את כל המצוות….
צריך להיות תיקון מלא של ההלכות היהודיות. על מנת להשיג זאת יש למנות אדם שיש לו סמכות דתית רבה שימצא את דרך האמצע בין האורתודוקסיה לבין האתיאיזם…."
היום נראה שהתרבות הישראלית הולכת ונקרעת בין שני צדי המטוטלת, אבל גם שמתוך הקרע הזה צומחת לאט ובהתמדה האלטרנטיבות של היהדות הליברלית שנותנת מקום אמיתי לתפילת האדם.
ואסיים עם שירה של חנה סנש "הליכה לקיסריה"