פרשת וישלח – דבר תורה
פרשת וישלח כוללת את ההתפייסות בין יעקב לעֵשָו אחרי שנים רבות של מריבות ותחרות. בשבוע שעבר קראנו על איך שעֵשָו התאכזב כאשר אָחִיו יעקב גנב את ברכת הבכור מאת אביו במרמה. הוא התחנן: "הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י? בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ"
- צריך ללמוד איך להתגבר על אכזבות ולא לשמור טינה, אלא ללכת קדימה
- עֵשָו הצליח. איך אנחנו יודעים? כי אנו קוראים בפרשתנו על איך שיעקב ועֵשָו נפגשו אחרי שנים רבות של פירוד, וכאשר הביא יעקב לעֵשָו מתנות על מנת לפייס אותו, אמר עֵשָו: "יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י. יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ"
אך נתרכז בערב בְסיפור אחר בפרשתנו. בִתקופה זאת, כאשר שומעים רבות על אלימות בַמשפחה ובעיקר נגד נשים, קוראים בפרשת השבוע את הסיפור המזעזע על איך שנלקחה דינה ממשפחתה ע"י שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ ונאנסה
- מעניין שפרשת דינה מתחילה במלים "וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה" – זוהי הדוגמא היחידה בכל התנ"ך אשר בה נקרא אדם על שם אימו ולא על שם אביו
- אך המדרש מקלקל לנו את חדוות הגילוי של השושלת המטריאַרכָלית באומרו:
- "'ותצא דינה בת לאה', ולא בת יעקב היא. תלאה הכתוב בְאִמָה. מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית"
- כלומר, כפי אומרים לצערנו לעתים קרובות, הקורבן – במקרה זה דינה – היא אחראית על מה שקרה לה כי כתוב "ותצא". אם היא הייתה נשארת בבית, זה לא היה קורה לה!
- גישה זו מקבלת ביטוי גם בדבריו של "צרור המור", רבי אברהם בן יעקב סבע, מקובל מגירושי ספרד, אשר חי במאה ה- 15. הוא כתב על גבר ואישה:
"הוא יש לו לצאת ולהשתדל בַיַמים ובַמדבָרות, והיא יושבת בבית כאומרו 'כל כבודה בת מלך פנימה'. וזהו שאמרו שלא תהא יוצאנית"
פרשתנו מלאת הבושה שהביאה דינה על משפחתה, הרי כבוד המשפחה כַנראה מעל הכול. ובכל זאת יש מקום בַמדרש לגישה שונָה לחלוטין. כתוב בפרקי דרבי אליעזר:
"שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים. (כתוב על יעקב שהוא היה 'יושב אוהלים'.) וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר? הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים. יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ." – כלומר, דינה לא הייתה אשמה!
ולאחר מכן כתוב באותו מדרש: "וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁיו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב… (כל מה שעניין אותם היה כבוד המשפחה!)
אך המדרש מסתיים במקום אחר: "וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה"
- על פי מדרש זה, אסנת הייתה בתה של דינה, והיא תתחתן עם יוסף, וילדיה היו אפרים ומנשה, ועד היום הזה לפני ברכת הכוהנים אומר האב לבנו: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" – אפרים ומנשה, הנכדים של דינה. ואין בושה בזאת!