פרשת חוקת – דבר תורה
פרשת חוקת מתחילה עם מצוות הפרה האדומה, אשר אִפרה טיהר את הטמא:
"הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים. ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר"
אולי היה ראוי שתתחיל הפרשה בעניין זה, כי אנו קוראים בפרשתנו על מותם של מרים וגם של אהרון:
"וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם"
- אין כל התייחסות למותה של מרים מעבר לכך!
- על מותה של שרה כתוב: "וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ"
- כאשר מֵתה רחל אנו קוראים: "וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם"
- וגם על דבורה כתוב: "וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת" (מהמילה 'בְכי')
מרים הייתה דמות מרכזית בהיסטוריה של העם היהודי. התורה מתייחסת אליה כאל נביאה – תואר שרק היא ודבורה זכו בו
- היא הייתה זאת אשר שמרה על התינוק משה כאשר הוא היה בתיבה: "וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ"
- היא הייתה זאת אשר הובילה את ריקוד הנשים אחרי קריעת ים סוף: "וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת"
לעומת זאת, מותו של אהרון אחיה של מרים באותה פרשה מקבל התייחסות הרבה יותר מפורטת:
"וַיַּפְשֵׁט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶֽת־אַהֲרֹ֜ן אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מָת אַהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן־הָהָֽר. וַיִּרְאוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל"
מרים לא זכתה לאותו יחס, העם לא בכה, אך הוא שילם מחיר על כך, כי מיד לאחר מכן כתוב: "וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה"
- על פי המדרש: "בזכות מרים היה (ה)באר שכֵיוַון שנאספה מרים מה כתיב? ולא היה מים לעדה"
- לא תמיד מעריכים אנשים עד אשר הם אינם
- עד היום אפילו במדינות מפותחות לא נותנים שוויון זכויות לנשים
- אם נשים היו מקבלות את היחס המגיע להן, אז אולי נשות הכותל היו מקבלות את ההגנה הראויה להן, ואלה האמורים לשמור על הסדר בכותל המערבי לא היו נותנים לבריונים חרדיים לקרוע את ספרי התפילה שלהן למגזרים