פרשת כי תבוא – דבר תורה
בפרשת כי תבוא שאנו קוראים השבוע כתוב: "וַֽה' הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ"
זוהי אינה הפעם הראשונה שהתורה משתמשת במילה "סגולה". גם בספר שמות לפני מתן תורה בהר סיני כתוב: "וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים"
וגם בתחילת ספר דברים בפרשת ואתחנן אנו קוראים: "בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ה' אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים"
בשלוש הפעמים בהן מופיע מושג זה בתורה, האמור הוא בלשון עתיד
- אין מדובר כאן בתיאור מציאות נתונה, אלא זוהי תביעה ודרישה מישראל
- דוגמא נוספת היא בַמלים הפותחות בפרשת קדושים: "דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
- לא מדובר במה שלייבוביץ' כינה "סגולה ביולוגית" אלא בשאיפה
ומה המשמעות של המילה "סגולה"?
- על פי רש"י מדובר ב "אוצר חביב, כמו (קהלת ב ח) "וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים", כלִי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם
- אבן עזרא פירש: "הוא דבר נחמד. לא יימצא בכל מקום כמוהו"
- בעל הטורים, הרב יעקב בן אשר, אשר חי במאה ה-13 הסביר: "לתתך עליון. לתהילה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש"
כפי שכתב הרב בנימין לאו: "הברית מבוססת על שמיעה ושמירה מצִדנו, והפיכָתנו לעם סגולה מצִדו של ה'"
יש תיאור במדרש מכילתא על מה זה להיות סגולה:
"מה סגולתו שלאדם חביבה עליו, כך ישראל חביבין עלי. מושלין אותו משל. לְמַה הדבר דומה? לאחד שנפלו לו שדות הַרבֵה בירושה. ועמד וקנה אחת משלו. ואותה היה מחבב יותר מכולן. למה? שקנייה משלו. כך אף על פי שכל העולם כולו, למי שאמר והיה העולם אינו מחבב אלא ישראל. ולמה? שלְקָחָם ממצרים ופְדָאָם מבית עבדים. לכך נאמר: והייתם לי סגולה מכל העמים
זה נשמע כל-כך מחמיא ונחמד עד אשר קוראים את הקללות הנמצאות גם בפרשתנו. לדוגמא: "כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ ה' עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ ה' עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם"
אין שום דבר מובטח. הכול תלוי בהתנהגותנו. ומלים אלו מקבלות משנה תוקף בחודש אלול, חודש הסליחות לקראת הימים הנוראים