פרשת כי תצא – דבר תורה
פרשת "כי תצא" מכילה בתוכה לא פחות משבעים וארבע מצוות. מצוות אלו מתפרשות על פני קשת רחבה ביותר של נושאים ותחומים שונים. אנו יכולים ללמוד מהן התייחסות ואכפתיות כלפי האחר, חמלה אל החלש מאתנו, דיני מלחמה והתנהגות בזמן מלחמה, דיני משפחה ועוד ועוד….
הפרשה מתחילה בַמלים: "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ"
- לכאורה, המלים "עַל־אֹיְבֶ֑יךָ" נראות מיותרות. הרי לא יוצאים למלחמה נגד חברים. ולמה המילה "אֹיְבֶיךָ" כתובה בלשון רבים?
- על פי חז"ל אין מילה מיותרת בתורה. "כלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, אשר חי במאה ה-16 וכתב פירוש לתורה, הזהיר: "בַמלחמה צריך האדם יותר שמירה מן היצר הרע כי בְמקום מסוכן זה הוא מתגרה באדם יותר מבמקום אחר להטותו לְדָבָר רע"
- כלומר, האויב נמצא לא רק בחוץ אלא גם בתוך עצמנו
- אחת הסכנות בַמלחמה היא שהאדם חושב שאין גבולות ושהכול מותר
המדרש מחבר בין מספר מצוות שיש בפרשתנו על מנת לומר שכאשר יוצאים למלחמת רשות – וכאן מדובר במלחמת רשות ולא מלחמת מצווה -, הדבר יכול להביא לתוצאות בלתי רצויות. כתוב במדרש:
"'כי תצא לַמלחמה'. שָנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה"
- איך זה שעבירה גוררת עבירה כאשר מדובר במלחמה? כי לאחר מכן כתוב: "וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה"
- המדרש מוסיף: "'וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ' כדי שלא תמצא חן בעיניך"
- ובכל-זאת, המדרש מקשר בין האישה אשר נלקחה בִשְבִי לבין פסוק אַחֵר המופיע יותר מאוחר: "כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה". המדרש מעיר: "שתים בַבית מריבה בַבית. ולא עוד אחת אהובה ואחת שנואה או שתיהן שנואות."
- ומה תהיה התוצאה? אומר המדרש: "מה כתיב אחריו? 'כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה'. מזהיר המדרש: "כל מאן דנסיב יפת תאר נפיק מנייהו בן סורר ומורה" – דהיינו אם לוקחים אישה רק כי המראֶה החיצוני שלה מושך ומפתה, זה אינו בסיס טוב לגידול ילדים. כפי שמסביר המדרש: "שכן כתוב בְדָוִד על שֶחָמַד מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר בצאתו לַמלחמה. יָצָא ממנו אבשלום שביקש להָרגו"
מהי המסקנה מכל זאת? קל לצאת למלחמת רשות, אך התוצאות אינן בהכרֵחַ ידועות מראש והדבר יכול להביא לסוף בלתי רצוי. כפי שצוּטָט בתחילת המדרש: "מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה"