פרשת נשא ומגילת רות – דבר תורה
פרשת נשא הינה הפרשה השנייה בספר במדבר והפרשה הארוכה ביותר בַתורה: 176 פסוקים.
בין הנושאים בפרשה יש שוב מפקד – אך הפעם של שבט לוי, סדר חלוקת העבודה בין שבטי לוי, גרשון, קהת ומררי, פרשת האישה הסוטה, ו"ברכת הכוהנים" שבאמצעותה בֵרכו הכוהנים את העם במשכן ועד בעצם היום הזה
הפרשה מסתיימת עם פירוט הקורבנות שהביאו שנים עשר נשיאי השבטים לקראת חנוכת המזבח
פרשת האישה הסוטה היא דוגמה בולטת בתורה של השקפת עולם שוביניסטית השייכת לעולם אחר
בקיצור: לַגבר שעברה עליו רוח קנאה באשתו, יש רשות להביא אותה אל הכהן ושָם להעביר אותה טקס משפיל: משקים אותה במים מרים. אם קנאתו של הגבר באשתו הייתה מוצדקת, האישה נפגעת מאד מהשתייה, מתנפחת וסובלת. אם הקנאה של הגבר לא הייתה מוצדקת, האישה נזרעת ויולדת ילד
- אין תהליך דומה לָאישה החושדת בבעלה, והגבר שעברה עליו רוח קנאה באשתו אינו משלם מחיר כלשהו על כך
הרבה יותר קל להזדהות עם התוכן של מגילת רות שאנו קוראים בחג השבועות
- רות המואבייה הייתה נשואה לבנם של אלימלך ונעמי, כלומר ליהודי, ודרך אגב, אין למגילת רות מילה לומר נגד נשואיהם
- יתר על כן, לפי התורה, עמונים ומואבים פסולים מלהצטרף לעם היהודי גם לאחר דורות. אז אם כן, איך הצטרפה מואבייה לעמנו?
- חז"ל פתרו את הקושיה על ידי האמירה "מואבי ולא מואבית"
- לקראת סוף מגילת רות כתוב: "וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן ה' לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן…. ולאחר מכן כתוב: "וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת. וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד"
- המלך דוד הוא בעצם מצאצאיה של אישה מואבייה שאולי התגיירה, ומצאצאיו יבוא המשיח
אם בפרשת סוטה מדובר בגבר אשר חשד לא בצדק באשתו, במגילת רות מדובר בגבר, בועז, אשר העריך את מי שתיהפך לאשתו. אמרה רות לבועז:
"מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה. וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם. יְשַׁלֵּ֥ם ה' פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם ה' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו"
מצד אחד מדובר בגבר שעברה עליו רוח קנאה באשתו, ומצד שני בגבר אשר ידע להעריך את מי שתיהפך לאשתו. ראוי שמזוגיות כזו יבוא המשיח