פרשת ראה – דבר תורה
הרב והפילוסוף אברהם יהושע השל כתב את הספר המונומנטלי "God in Search of Man" (האלוהים מבקש את האדם), אך לאורך כל ההיסטוריה, היהודי גם ביקש וחיפש את אלוהיו
אפילו בתנ"ך עצמו יש אמביוולנטיות לגבי איזה אלוהים אנו מאמינים בו
- מצד אחד יש ה"אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת" של ספר שמות שאליו אנו פונים בתפילותינו ביום הכיפורים
- אותו האל אשר אמר לאברהם בסוף המשא ומתן הארוך לגבי גורלם של תושבי סדום ועמורה: "לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה"
אך אותו אלוהים אמר למשה: "צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם". ולמה? "כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר" – מסתבר שכשמדובר בעבודת אלילים אין רחמים. הרי אותו אל של התורה הוא גם "אֵ֥ל קַנָּ֖א"
אנו נפגשים עם אותו האל בפרשת ראה שאנו קוראים השבוע. שָם מדובר בָעיר הנידחת:
"כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ ה' אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר. יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם. וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧ וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ. הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב…. וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב ה' מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙"
- זוהי הוראה אכזרית ביותר. אפילו בעלי החיים חייבים להישחט!
- היה קשה לחז"ל להתמודד עם מצווה כזאת. אמר רבי עקיבא: "עיר הנדחת לא הייתה ולא עתידה להיות"
- יתר על כן כתוב בתוספתא למסכת סנהדרין: "אמר לו ר' עקיבא: ומה אני מקיים 'וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙? … כבר נאמר 'הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה'…. כבר נאמר הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ'. 'ואת בהמתה'. ומה אני מקיים ' וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙? אֵלו קטנים שבתוכה. ר' אליעזר אומר: 'אף גדולים אין נהרגין אלא על פי עדים והַתְרָאָה. ומה אני מקיים 'וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙? שמא יאמרו הדיינין הרי אנו עושין עיר הנידחת, ולמחר יהיו אחיהם וקרוביהם קושרין שנאה בליבם עלינו. אלא כך אמר המקום: 'הריני נותן אותם לרחמים ומֵטִיל אהבתי בליבם"
מה אנו לומדים מההתייחסות של חז"ל לַמצווה הקשה הזאת "הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי־חָ֑רֶב"?
- הם בעצמם הבינו שֶפְשַט המצווה הקשה והאכזרית הזאת לא שיקף את האלוהים אשר הם בעצמם האמינו בו, אל שהיה "אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן".
- כל דור יבין את האלוהות לפי השקפתו. לכן אנו אומרים בתפילתנו "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב" ולא "אלוהי אברהם יצחק ויעקב". וזאת למה? אמר הבעל שם טוב: "להורות שאַל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו. רק חָקרו בעצמם אַחדוּת הבורא ועבודתו. לכן אנו אומרים אלוהי בכל אחד ואחד"
כשאנו נכנסים היום לחודש אלול, החודש המכין אותנו לקראת הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים, כל אחת ואחד מאיתנו פונה לאותו האל שהוא מאמין בו בַמלים: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו"