פרשת שופטים – דבר תורה
פרשת שופטים המתחילה בַמלים "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ" מגדירה את היסודות של חברה צודקת ומתוקנת
- אך לא דאי בכך שיהיו שופטים, אלא הפסוק מסתיים בַמלים "וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק"
- מסביר המדרש: "ללמדך שצדקה עושין עם שניהם, עם הזכאי שנוטל את שלו, ועם החייב שמוציאין את הגזילה מתחת ידו"
- מוסיף המדרש: "קרובו של אדם מהו שיְהֵא מותר לו לֵישֵב בדינו? כך שנו חכמים: אלו הן הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו וכו'. למה כן? אלא כשם שהקרוב פסול להעיד, כן הוא פסול לדון"
המונח "מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק" מופיע רק פעם אחת נוספת בכל התנ"ך, והיא לפני חורבן בית ראשון כאשר הנביא ישעיה נזף בעם בַמלים "אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים"
- כעת מדברים רבות על הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כללי הֶרכֵב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים. הפרשן יצחק אברבנאל הסביר: "הזהיר את השבטים מאד על מינוים, שלא יְמַנו אותם כי אם כפי הראוי ולמי שהוא הגון לכך"
לקראת סוף פרשתנו נמצאת מצוות העֶגלה הערופה העוסקת בעניין האחריות הנופלת על עיר כאשר נמצא חלל בשדה ולא נודע מי הרג אותו. ושָם כתוב:
"וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל. וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ"
- שאל ר' עובדיה מברטנורא: "וכי תעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם? אלא לא רָאִינוּהוּ והִנַחְנוּהוּ בלא מזונות ובלא לוייה" – או המלים אחרות: "לא דאגנו לו לאוכל או לליווי"
- הפרשן הצרפתי חזקוני מהמאה ה-13 מוסיף: "ללמד שבעל הבית חייב לָאורֵחַ שלו ה' דברים: אכילה שתיה לויה לינה מתנה דבר גדול או דבר קטן"
כאשר יש פוליטיקאים הטוענים "אני לוקח אחריות אך אינני אשם" ובוודאי לא משלמים מחיר על כך, מצוות העֶגלָה הערופה מדגישה את האחריות של כל זקני העיר על כל המתרחש בתוכה ובסביבותיה