פרשת שמות – דבר תורה

פרשת השבוע הנה פרשת שמות המתחילה את הספר השני בחמשת חומשי התורה

  • הפרשה מתחילה בַמלים "וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ
  • וו החיבור קיימת כאן על מנת להדגיש את ההמשכיות ואת החיבור שבין ספר שמות לבין הסיפורים על יעקב ומשפחתו שקראנו בסוף ספר בראשית
  • כבר בפרשת ויגש לקראת סוף ספר בראשית כתוב: "וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו", אם כן, למה היה צורך להזכיר את שמותיהם שוב בתחילת ספר שמות?
  • אולי אחת הסיבות היא לטעון על פניו שהמצב לא השתנָה, אך בפועל חל שינוי קריטי ומכונן בהיסטוריה של עמנו
  • הרי קראנו בספר בראשית שאמר פרעה ליוסף: "אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן". הכול טוב!
  • ואז אנחנו עוברים לספר שמות וקוראים בפתאומיות: "וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף…. וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם"
  • כאשר אני קורא מילים אלו אני חושב על סבי ז"ל אשר היה אדם אמיד ושֵרֵת בַצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואשר נהפך בתוך עשרים שנה לפליט אשר חשש לחייו וברח מגרמניה
  • אפילו על יוסף, אשר היה משנה לפרעה מלך מצרים, כתוב: "וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן"

אפשר גם לראות קשר בין מה שהתרחש במצרים לבין השואה כאשר מסתכלים בהתנהגותן של המיילדות שפרה ופועה

  • על פי פירוש אחד היה מדובר ביוכבד ומרים, אבל חז"ל שמו לב שכתוב: "וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־ הַיְלָדִֽים"
  • למה היה למקרא צורך לומר "וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים"? הרי אם היה מדובר ביוכבד ומרים, זה היה מובן מאליו! אך על פי פירוש אחר: "ומה שנאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, רצה לומר שמילדות את העבריות לא שהם עבריות. וזה יהיה פלא שעִם היותם מצריות היה בהם יראת אלוהים ולא עשו כדבר פרעה
  • כלומר, מעשיהן היו תוצאה מיראת שמים ולא מתוך השתייכותן לעם ישראל.  לכן אפשר לשַייֵך אותן לצדיקי אומות העולם

ההיסטוריה של עמנו חוזרת על עצמה בזמנים שונים בצורות שונות, אך כפי שכתב הרב יונתן זקס: "(היא) איננה רק סיפורו של עם הנתון לאסונות שלכל עם אחר … אלא גם סיפורו של עם שידע להיוולד מחדש אחרי כל אסון שכזה"