פרשת תולדות – דבר תורה
התנ"ך אינו מתאר עולם מושלם ואידיאלי, אלא מציאות מורכבת הכוללת מצד אחד רגעי התרוממות נפש ומצד שני בגידוֹת, אכזבות, אינטריגות, קנאה וכעס
- הכול התחיל כבר בפרשת בראשית עם הצעקה הגדולה של הבל. אמר אלוהים לקין: "ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה"
- אותה צעקה וקול של ייאוש ליוו אותנו לאורך כל ההיסטוריה. מסתבר שאין מנוס מהם. הרי הם חלק מהמצב האנושי
- אחרי שגורשה הגר יחד עם ישמעאל מביתם של שרה ואברהם, והגר ראתה את בנה עומד למות, כתוב: "וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ"
- גם כשבני ישראל היו עבדים במצרים, אחרי שקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, אנו קוראים: "וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה"
- ויותר מאוחר בַמדבר כאשר הוציאו עשרת המרגלים את דיבת הארץ רעה כתוב: "וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא"
אותם רגשות של ניצול, בגידה, אכזבה וייאוש גם מקבלים ביטוי בפרשת תולדות
- אנו כבר מקבלים רמז לכך בַמלים הפותחות של פרשתנו כאשר אומר אלוהים לרבקה: "שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר"
- יעקב ינצל את הרעב של אָחִיו עשו, אשר הרגיש שהוא עמד למות, על מנת לקחת את הבכורה
- רבקה, אימו של עֵשָו, העדיפה את יעקב, ועזרה לו במרמה לקבל את ברכת הבכור כאשר יצא עשו לשדה לצוד ציד כפי שביקש אביו. הרי יצחק הבטיח: "וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת"
- עֵשָו, הבן הנאמן, עושה את בקשתו, אך בינתיים יעקב לקח את הברכה. כאשר שמע עשו שכתוצאה מכך לא יקבל את ברכת הבכור כתוב: "וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד"
אפשר לרחם על עֵשָו. כמו ישמעאל, התוכנית האלוהית שיחקה לרעתו. גם אצלנו זה לא תמיד יוצא איך שהיינו רוצים, אך צריך למצוא את הדרך להשלים עם המציאות.
הבְכִי לא חייב רק לתת ביטוי לכאב ואכזבה. יותר מאוחר נקרא איך שעֵשָו ויעקב התפייסו, ושם כתוב: "וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ"
- עֵשָו היה יכול להרגיש קנאה ולחיות את שאר חייו מָלא מרירות, אך הוא השלים עם גורלו. וכאשר אחיו יעקב הביא לו מתנות על מנת להתפייס, אמר: "יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י (כלומר, יש לי הרבה) יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ"