פרשת תצוה – דבר תורה
אחרי שקראנו בפרשת תרומה על תבנית המשכן והכלים שהיו בו, אנו עוברים השבוע לפרשת תצוה עם תיאורה של בגדי הקודש של הכוהנים ובראשם הכוהן הגדול:
"וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי"
בגדים הם חשובים, לא רק מפני שהם מכסים אותנו, אלא גם כי יש להם סמליות. זה כבר התחיל בפרשת בראשית:
"וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת"
- הבגדים סימלו את סוף התמימות של אדם וחווה וגירושם מגן עדן
- הבגדים יכולים לא רק לכסות אלא גם להסתיר. יש "בגד" ויש "בגידה". יש "מעיל" ויש "מעילה".
אך נחזור לבגדי הכהן הגדול. בעל ספר החינוך מבאר את משמעות בגדי הכהונה בַמלים: "בזמן שהכהן לובש את הבגד, מיד נזכר ומתעורר בליבו לפני מי הוא עובד". כלומר, לבגדים יש תפקיד בעבודת הכהן: לעורר את לבו ולהביאו ליראה וענווה הראויים למי ששליחותו ועיסוקו הם בקודש
- אנו יכולים לומר אותו הדבר לגבי מדי צה"ל, מדי משטרת ישראל והגלימות של השופטים והשופטות שאפשר להשתמש בהם כידוע גם לרע
אך יש לבגדי הכהונה גם מטרה נוספת. בדבריו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, שהיה ראש ישיבת וולוז'ין במאה ה- 19:
"שיהא נכבד בעיני הבריוֹת שיבינו ויידעו שהוא במטרה עליונה מהם". כלומר, אין הבגדים לצורך עבודת הכהן, אלא לצורך נִראוּתו בעיני העם וייחוד מַעֲלָתו לעומת מחנה ישראל
- אך בכל זאת כתוב: "וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־ה' תָּמִֽיד"
- עם כל הפאר והמעמד שהיו לו, היה על הכהן להיזכר תמיד שהוא היה שליחו של העם
הבגדים הם הפָּנִים של האדם אל תוכו והם אף הפָּנִים שלו החוצה
חודש אדר – והשנה אדר ב' – הוא החודש של חג הפורים ושל תחפושות. ראוי שנזכור שתחפושת בסופה לרדת והמסכה סופה להיקרע. ומה נשאר? רק הזהות של האדם שאותה אימץ וטיפח בשאר ימות חייו