פרשת עקב

בעיצומה של תקופה קשה ומורכבת, שסופה טרם התברר, מהווָה פרשת עקב תזכורת חשובה למעלותיה של ארץ כנען ומזכירה את שבעת המינים הנמצאים בה :

“כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.”

ההבטחה היא too good to be true: “אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם. לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ.”

– זה נשמע כמו אמריקה, ה”גולדנע מדינה” אשר בה הדרכים מרוצפות זהב

אך אותה הפרשה הכוללת את המלים “לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם” בכל זאת מזכירה לנו:

“כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם.”

– החיים המתבססים על חומרניות ושאין בהם עֲרָכים רוחניים ומוסריים אינם שלֵמים ומשביעים

הפרשה משווָה בין ארץ כנען לארץ מצרים:

“כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם.”

– לא ברור מפסוקים אלה מה עדיף!

– נזכור שכשהיתה בצורת בארץ כנען עברה משפחתו של יעקב לגור במצרים

– אך רש”י מציע: “

ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה, וצריך אתה לנדוד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו – “לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם” – אתה יָשֵן על מיטתך, והקב”ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת.”

בניגוד מוחלט מפרש הפילוסוף מרטין בובר את המצב בצורה שונה לחלוטין:

– החיים במצרים היו קלים יותר. הנילוס המשיך לעלות ולרדת ולהשקות את האדמה, והחקלאי המצרי היה יכול להאמין שמאמציו יבטיחו את קיומו ושהוא לא היה תלוי בהשגחה אלוהית

– אך בארץ כנען שום דבר לא היה מובטח. כתב בובר: “בארץ ישראל הבינו בני ישראל שהגשם הוא מתנה, והכירו בנותן.”

המרכזיות של הטבע ושל השפע גם מקבלת ביטוי במלים האחרונות של הפטרת הנחמה מספר ישעיה:

“כִּי נִחַם ה’ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ. וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה’. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.”