פרשות ויקהל-פקודי
פרשות ויקהל ופקודי המתארות את סיום בניית המשכן במדבר, הן גם הפרשות האחרונות בספר שמות
- הספר התחיל עם השעבוד של עם ישראל במצרים ("וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ") ומסתיים עם עבודת ה' באמצעות המשכן במדבר
אך הדרך מעבדות לעבודת ה' לא הייתה פשוטה. כפי שאנו יודעים, בָנו בני ישראל את עגל המַסֵכָה בתחתית הר סיני
- זאת לא הייתה פרי עבודתו של מיעוט בעם, אלא כולם השתתפו בה. ולכן כתוב: "וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן. וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה"
- אך כשהיה מדובר בבניית המשכן, כתוב: "מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי". כלומר, לא כולם תרמו אלא רק מי ש"יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ".
- כתוב בתלמוד: "לטובה כתיב 'כל נדיב לב' ולרעה כתיב 'ויתפרקו כל העם'
- מה גרם לְשינוי זה?
- אלה אשר תרמו לבניית העגל תרמו ללא הבחנה והתאכזבו. בני ישראל אמרו: "אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם", אבל היה מדובר באשליה.
- אדם נואש מוכן להוציא כספים על כל פתרון אפילו אם הוא אינו מועיל
- אך חלק מהעם למד לקח. לכן כשהיה מדובר בבניית המשכן כתוב "כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ" כי התרומה הייתה מהלב ולא, כפי שאומרים, מהבטן
- בניית המשכן באה לתקן את בניית העגל. שכתוב בָעגל "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב". כך התנדבו לַמשכן זהב וכסף ונחושת לכפר על מעשה העגל
השימוש בַביטוי "אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ" מעניין. הרב יצחק קארו, אשר חי בספרד בסוף המאה ה-15, התייחס לסוגים שונים של תורמים, ועִם מילותיו אסיים:
"לפי שיש אברים מקבלים ואינם נותנים, ויש נותנים ואינם מקבלים, ויש מקבלים ונותנים, ויש שאין נותנים ולא מקבלים. והלב נותן ואינו מקבל כמו שכתבו חכמי הרפואה. לַזה יחס הַ"נדיב" לַ"לב", שהנדיב הוא הנותן ואינו מקבל. ואמר לבו בכינוי לפי שיש מתנדבים לא מלבם אלא מלב אחרים, שרואים לָאחרים שמתנדבים, ולכן הם מתנדבים מפני הבושה"