פרשת בהעלותך – דבר תורה
פרשת בהעלותך מתחילה עם התיאור של מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים שהוצבה בְאוהל המועד ויותר מאוחר בבית המקדש עד לחורבן בַית שני כאשר הרומאים לקחו אותה כשלל
"וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא"
- התורה מדגישה שמדובר בגוש אחד כפי שמודגש פעמיים בספר שמות: "כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר"
- מהו פירוש המילה "מִקְשָׁ֣ה"? מסביר מדרש תנחומא: "מה קשֶה היא לעשות, שהַרבֵה יָגַע משה עד שלא עשה המנורה"
- זה היה כל-כך קשה לעשות את המנורה "מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת" שמציע המדרש שאמר הקדוש ברוך הוא: "משה, טוֹל ככר זהב, והשליכהו לָאוּר, והוציאוהו ומֵעַצמָה נַעֲשֵית. היה מַכֵה בַפטיש ומעצמה נעשית"
למה התחלתי עם מעשה המנורה? כי האחדות והשלימות שם עומדות בקונטרסט כל-כך בולט לְמַה שאנו קוראים יותר מאוחר באותה פרשה. כתוב:
"וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה'" – התלמוד מתייחס לזה כַפורענות הראשונה
- מסביר המדרש: "אין כמתאוננים אלא לשון עלילה…. ומה היו אומרים? רעה עשה לנו המקום שהטריחֵנו ללכת שלשת ימים רצופים, והקב"ה לא עשה אלא לטובתם, כדי שיכָנסו לָאָרץ מיד, ואֵלו חשבו לָרע"
- אבל זה לא סוף הסיפור. לאחר מכן כתוב: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר. זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים"
- כמובן הכול היה שטויות ורק בפנטזיות שלהם. לא קיבלו דבר מהמצרים. אפילו תבן לעשות לבֵנים לא קיבלו! מעיר המדרש: "אם תבן לא היו נותנים להם בחנם ודגים היו נותנים להם בחנם?"
אבל זה לא סוף הצרות של משה. לקראת סיום פרשתנו כתוב: "וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח. וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר ה' הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר?" – כל החיים של משה היו מלאי אתגרים והתנגדויות
כמו המנורה בתחילת פרשתנו, כל-כך קשה לבנות חברה מלוכדת ומאוחדת אשר אינה מחפשת דרכים להתפלג. לכן תקוותו האחרונה של משה בסוף התורה:
"וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל"
שימו לב לשימוש במילה "בְּהִתְאַסֵּף֙" – זה מזכיר לנו את השימוש במילה "אסַפְסֻף֙" בפרשתנו. תמיד אפשר להתאסף. הכול תלוי באם רצוננו לפלג כמו דור המדבר או לאַחֵד כמו מקשָה המנורה