פרשת בהעלותך – דבר תורה
פרשת בהעלותך מתחילה עם ההוראה לאהרון הכהן להדליק את הנרות במנורת הזהב באוהל המועד אשר הקימו בני ישראל במדבר:
"בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת"
- והפרשה חוזרת על תיאור המנורה המופיע בספר שמות:
- "וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא"
- מה פירוש המילה "מִקְשָׁה"? מסביר רש"י בעניין עשיית המנורה: "שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קָנֶיהָ ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקֵם כדרך הצורפין"
- הפרשן יצחק קארו, אשר נולד בטולדו במאה ה-15, משווה בין תיאור המנורה לבין מבנה כדור הארץ:
"והיסוד התחתון הארץ והמים מקיפים על הארץ והאויר מקיף על המים והאש מקיף על האויר" – הכול אחד, וכל חלק תלוי בשני
- זה כמובן נכון מבחינה אקולוגית, ובימי הקורונה אנו לומדים כמה כל העולם הוא בעצם מקשה אחת
- רק כשאסטרונאוטים עולים לתחנת הֶחָלָל אנו רואים בפועל כמה זה נכון!
סוף פרשתנו עצוב. משה רבנו היה מלא אופטימיות. שנה אחרי צאתם ממצרים הגיעו בני ישראל לגבולות ארץ כנען, והוא מספר לחותנו:
"נֹסְעִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר ה' אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם"
- אך מיד לאחר מכן כתוב: "וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה' … וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר … לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם"
- משה רבנו ישתמש באותה מילה "למה", וישאל את האל: "לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי"
- מסתבר שמשה היה מנותק מרגשות העם, וזה קורה לא מעט כשהמנהיגים מתנהגים בלי לחוש את מצוקותיהם של עמם
התחלנו במקום של אחדות: המנורה הייתה "מִקְשָׁה אַחַ֖ת", אך היכולת לשמור על רגשות האחדות דורשת סוג של מנהיגות הֶחָסֵר כשאנו רואים את המתרחש בארה"ב השבוע אך גם בארצנו